Subscribe: It`s not only profession זה לא רק מקצוע - תפוז בלוגים
http://www.tapuz.co.il/blog/rssBlog.asp?FolderName=amitoswix
Added By: Feedage Forager Feedage Grade A rated
Language: Hebrew
Tags:
אני  את  גם  הוא  המובן מאליו  המובן  זה  כל  לא  לי  מאליו  מוצר  ניצוץ אלוהי  על  של 
Rate this Feed
Rate this feedRate this feedRate this feedRate this feedRate this feed
Rate this feed 1 starRate this feed 2 starRate this feed 3 starRate this feed 4 starRate this feed 5 star

Comments (0)

Feed Details and Statistics Feed Statistics
Preview: It`s not only profession זה לא רק מקצוע - תפוז בלוגים

It´s not only profession זה לא רק מקצוע - תפוז אנשים



2006 - זה מה שקורה כשעושים הכל ביחד, ועוד באנגלית.כשאת גם אמא לשתי ילדות קטנות, גם עובדת בסטארט אפ וגם מתחילה את הריצה לשוק עם מוצר חדש - זה מה שקו



Published: 04/21/2018 16:45:41

Last Build Date: 04/21/2018 16:45:41

Copyright: Copyright 2018 Tapuz All Rights Reserved.
 



everything was beautiful and nothing hurt - הדרך האקלקטית שלי להגדרת מוצר

11/27/2014 12:47:16

לעיתים, יוצא למנהל מוצר פלוני להיות במצב המאושר בו הוא מגדיר מוצר מהתחלה, לא מקבל ליד מוצר גמור, לא מצטרף לצוות, ולא כל אחד משמונים אלף הסנריו האחרים.

למעשה, אם אדייק, כל פיצ'ר יכול להיות דרך בפני עצמו, וכל פיצ'ר צריך לקבל את תשומת הלב האוהבת משל היה ילד יחיד, אבל לחיים, אויה, דרכים משלהם לעבוד, ולא תמיד זה קורה

אבל במקרה הזה רציתי לדבר על איך מגדירים מוצר מהתחלה, אני יכולה לכתוב על זה ספר שלם אם רק היה לי כוח ומרץ, אבל כדרכי, אנסה לתמצת. מעבר לזה, אני לא רוצה ללמד אתכם לכתוב ספק (SPEC), לעשות מסכים, לתאר פלואים (FLOWS) – אני מקווה שאת זה אתם כבר יודעים. אני רוצה לדבר על התהליך הנפשי שצריך לעבור כשמנהלים מוצר. 

בשנותי כפרודקט יצא לי לעשות את זה לא מעט פעמים, ויותר מכך, יצא לי גם להדריך מנהלי מוצר אחרים בדרך הזו. לכל אחד יש את השיטות שלו, והן רבות כחול אשר על שפת הים, בפוסט הזה רציתי לתאר קצת את הדרך שלי, בתקווה שמנהלי מוצר אחרים...




פה יוקם קניון, חלק ב'

11/27/2014 11:53:45

לאחרונה נתקלתי בעבודה ובבלוג של דניה, בוגרת המחלקה לצילום ותקשורת בהדסה ירושלים, העבודה הוגשה בצורת בלוג והיתה מסקרנת מאוד בניסיון שלה להתמודד עם תיאוריה פילוסופית חדשה, הסטודנטית ניסתה להשוות בין תיאוריה מתמטית ובין עבודתו של מרשל מקלאהן על המדיום הוא המסר, ודיברה על הבחירה שלה בבלוג כדרך ההצגה כחלק מהתיאוריה. 
העבודה היתה מעניינת ומקורית, ואין לי ספק שקשה מאוד מאוד ללכת בין הטיפות כסטודנטית שצריכה להיות קשובה לביקורת של מוריה מכל הצדדים, לנסות להוכיח טענה, לחשוב על הכל ו*גם* לעשות במקביל יצירת אמנות כפרויקט גמר, אני לחלוטין לא באה אליה בטענות, עבודת הגמר שלה היתה מבריקה וברור לי שהיא עצמה חשבה על זה...



רגע של זן במכון למחקר המובן מאליו

04/17/2014 12:07:31

רבים מכם שכבר יצא להם בעבר (בייסורים רבים) לקרוא משהו ממה שכתבתי, ודאי יבחינו במוטיב חוזר ביצירתי, הרי הוא המובן מאליו. כאילו דה כפי שאומרים הצעירים.

לפני כמה שנים התחלתי לחבב מאמרים המוכיחים את המובן מאליו ומכריזים על כך כהצלחה גדולה (גברים מושפעים מנשים שבוכות, למה גברים אוהבים ציצים, העובדה שחתולים שולטים באינטרנט ועוד) כיניתי את כל המאמרים האלו "מבית היוצר של המכון למחקר המובן מאליו" וזו היתה בדיחה ממש טובה ושובר קרח במסיבות.

(image)

בתמונה: ווינט שולטתת!!!111

זמן עבר, התבגרתי, התחלתי לנסות להבין דברים, אנשים ומוצרים, ובניגוד לרצוני התחלתי לחבב את המכון, צעד אחר צעד, נסחפתי אל חופיו, מבינה יותר ויותר ככל שאני מתבגרת כי הדבר היחיד שאתה צריך להבין בחיים האלו, הוא המובן מאליו. 

כרגע?  שאיפת חיי היא להיות פרופסור בקתדרה הזו -  וזה למה?...




בלבול שפות, the other way around

04/07/2014 10:32:28

הטכנולוגיה, אותה יישות נבזית, כיצד היא הופכת את כולנו מילדים לבוגרים, ולהפך...

רבות מדובר על כך שהטכנולוגיה חושפת ילדים צעירים לתכנים שאינם עבורם (ואני רואה את זה חזק מאוד אצל הילדות הפרטיות שלי ואני בתשומת לב מתמדת לכך, לאחרונה זה עולה לכותרות בצורה הרבה פחות חביבה כשנערים מטונפים שולחים סרטים ותמונות ערום של נערה ללא ידיעתה ומנצלים אותה בצורה המכוערת ביותר שאפשר) והרבה דובר גם על בלבול השפות של האינטרנט, בין ילדים ומבוגרים - והאינטרנט ההופך ילדים לבוגרים טרם זמנם - היום רציתי לדבר על הכיוון ההפוך, טה דה! קסם. 

הזמינות והמהירות שבה אפשר לדבר עם מישהו, לגלוש לשיחות עומק שכמותן אפשר רק עם זר גמור, ועדיין להרגיש קרוב, היא תכונה ייחודית שכמו כל הדברים המשמעותיים בטכנולוגיה - יש בה ניצוץ אלוהי.

מה זה אומר ניצוץ אלוהי? ובכן, הסכיתו, בהסבר הזה כרוכה הסיבה שאני מאוהבת כל כך בתחום שלנו, ניצוץ אלוהי הוא הרי הדבר האנושי ביותר שבנו,...




Captain hindsight of the internet

01/19/2014 11:01:46

(image)

איך תראה הטלוויזיה של העתיד - רשימת בקשות ל2014

01/01/2014 08:43:45

אז יש לי כמה רעיונות לסדרות, מקשיבים?

Startups mightmare

 סדרה על מוצר - כמו גורדון רמזי שהולך למסעדות ומלונות ומשפר אותם, המוצר מתחייב לחשוף הכל תמורת חמישים אלף דולר וייעוץ מקצועי, המנחה באמת יודע על מה הוא מדבר - על סטארטאפים בשלבי גסיסה, מציל אותם ומלמד טיפים ואסטרטגיות ואף מתעלל בהם קצת. כל איש מוצר ירצה לצפות בזה אם המנחה באמת יבין עניין ויהיה מרתק ויציף את הבעיות והנקודות החשובות. זה הזמן לעשות את תחום המוצר סקסי!

ניווט לפי רגשות, קונטקסטואליות, אינטרטקסטואליות, והרבה מצברוח טוב.

12/15/2013 18:19:20

לאחרונה הועלתה הסברה הנוגעת ללב שפייסבוק יחליפו/יוסיפו כפתור המכונה "הזדהה" בנוסף לכפתור הלייק, הו, כפתור הלייק.

(image)

בתמונה - הזדהות

אז כנראה שכפתור הלייק הוא הטרגדיה היוונית של פייסבוק, מצד אחד הוא הזניק אותה למקום הראשון בחיווי חברתי, הפך את הלייק לפועל בפני עצמו ולחוויה אמיתית, ומצד שני הוא איבד את עצמו בשלל שימושיו, אני עושה לייק כי אני רוצה לראות עוד מהדף הזה, אני עושה לייק בגלל סבך של מחויבויות חברתיות (הוא עשה לי פעם לייק ואם לא אעשה לו הוא יחשוב שאני כלבה קרת דם) ושל חיבה אמיתית (וואלה, יואבי הקטן באמת חמוד) כתוצאה מכך פייסבוק נהייתה מכונת דאטה מסואבת למדי, מי יתנני יכולת להבדיל בין חיבה, קנאה, רגשות ורצון במידע? כך מקלל האורקאל מפייסבוק מדי יום ביומו. והנה, הארה! ניתן לאנשים משהו שהוא במובהק רגשי (הזדהות, סימפתיה, איזה עוד רגשות יש לנו כבר בעולם של היום?) ובכך...




ניהול מוצר, קווים לדמותו

12/11/2013 10:31:43

אתמול התפרסמה בגייקטיים כתבה ובה הופעתי כחלק ממיפוי מנהלי מוצר בישראל 2013, האמת שזה היה מאוד נעים וחמים להרגיש הכרה, גם אם התחום עדיין לא מפותח מספיק בארץ וגם אם אני בדרך כלל מופיעה בדברים האלו כי נשים יש עוד פחות :) 

שאלו אותי כמה שאלות מעניינות, לא כולן הופיעו בכתבה ונראה לי שאם בבלוג בנושא ניהול מוצר עסקינן, אפשר ללמוד מהן קצת. לגבי התחושה שלי מיהו מנהל מוצר, מה הוא עושה? מה הוא רוצה וצריך לעשות? מספר הסיפורים של תעשיית האינטרנט...

 

שאלה: מעט רקע אישי: גיל, תפקיד נוכחי, כמה שנים את בתחום ניהול המוצר, על איזה מוצרים עבדת עד היום וכדומה.

תשובה:




על מוצר חדש ומשתמשים קיימים.

12/09/2013 09:08:23

כן, התחשק לי לכתוב, יש לי הרבה פעמים כל מיני הרהורי מוצר והגעתי למסקנה שלא יזיק לכתוב אותם, אולי אפילו יועיל.
אז ככה.
הרבה פעמים כשחברה מתפתחת קדימה, עולה הצורך לבנות משהו חדש, גרסא חדשה ומעודכנת, או אפילו פיבוט ממשי של המוצר המקורי, בשלב זה נקרעת החברה מבפנים במה שנקרא בפסיכולוגיה של סטארטאפים "הפיצול הפבלובי"
מצד אחד תהיה התגובה המיידית "המוצר הישן שלנו מעולה לא פחות, אנחנו מתים עליו, לא נוותר עליו לעולם, ואם נציע ללקוחות שלנו את המוצר החדש הם יעזבו אותנו ולא נוכל להסתכן בזה"
מצד שני...



מסקנות מעולם וירטואלי

08/31/2011 10:35:53

 

כבר כמה שבועות שהילדות משוררות רק שם אחד, הן חושבות עליו, חולמות עליו, מבקשות לשחק בו ללא הרף - הילדות התמכרו, בצער רב אני אומרת זאת. מדובר בעולם וירטואלי בסגנון (או שמא נאמר בהשראה ישירה ומאוד מוצלחת) של קלאב פינגווין, ובחודשיים שהילדות משחקות בו למדתי כמה שיעורים מאלפים ביותר על הדרך שבה ילדים מגיבים למוסכמות חברתיות, על הדרך שבה הם לומדים ומושפעים מעולם המבוגרים, על הדרך שבה ילדים מפתחים הבנות סביבתיות בהקשר של משחק מול דמויות אמיתיות ולא אמיתיות אחרות. ועל התפקיד שלנו כהורים במשוואה הזו..

(image)

1.      סכנה סכנה פעל

למרות שהכללים שם יפים וסדורים, מילים לא יפות מאותרות מייד ("אמא, למה אני לא יכולה לכתוב פרה"??) וההוראות חוזרות ומתרות בילדים לא לקבל הצעות מיצורים אחרים ולא למסור פרטים אישיים, עדיין -  ילדים בגיל הזה לא...




החיים עם חיווים - מעשה ותגובה באפליקציות לילדים

07/18/2011 13:47:59

כל מי שעוסק בעיצוב ובניית אתרים ואפליקציות יודע עד כמה חשובים החיוויים (אגב, איך הייתם מתרגמים את זה? indications? feedbacks?) אפליקציה בלי חיווים ובלי פידבק היא סתומה ומסתורית, ועצובה. וכשאתה פונה לילדים יש להקפיד יותר מתמיד על חיווים נכונים ותגמולים פנימיים, ילדים הם לא מבוגרים קטנים, הם מאמינים ונותני אמון גם בממשקים שהם רואים, אחת החויות הכי עצובות שלי כהורה היתה היום שבו תמר רצה אלי בהתרגשות מהמחשב לספר לי שיש לי סיכוי לזכות ברבע מיליון דולר כי אני הגולש ה1000 באיזה אתר משחקים מתועב, ברגע הזה התמלאתי עצב ופחד - קשה לתאר את התחושה, האמון הזה שהיה לה במה שהיא ראתה במחשב שבר את ליבי.

ועם זאת הם הרבה יותר חכמים משנהוג לחשוב והם יודעים הרבה יותר ממה שרובנו חושבים.

יש להם ידיים קטנות שצריך לקחת אותן בחשבון, ותובנות אחרות לגבי העולם, במובן הזה לתכנן ממשק לילדים זו הרפתקה מופלאה ביותר, והיא לוקחת אותך למקומות אחרים ומרתקים במובנים המוצריים והפסיכולוגיים כאחד. כניסת האייפונים למינהם רק הכפילה את כמות הבעיות והרחיבה את...




בלבול השפות בין המבוגר והילד - גרסת הווב

07/03/2011 11:16:21

 

הילד הוא נוכרי בארץ זרה, לא מבין את השפה, לא מכיר את כיווני הרחובות, לא מכיר את החוקים ואת המנהגים... נחוץ מדריך, שיענה בנימוס על שאלתו. כבוד לאי-ידיעתו... כבוד לכישלונות ולדמעות." ~ ילדות של כבוד,  - יאנוש קורצ'אק

בלבול השפות

איש חכם היה יאנוש קורצ'אק, אבל לפעמים דומה שהיום הילדים הם המדריכים, וההורים הם נכריים בארץ זרה, אני מדבר כמובן על האינטרנט, על ילדים באינטרנט, על ילדים והורים באינטרנט.

תפקידה המסורתי של ההורות כמתווכת את העולם לילד הצעיר ונטול ארגז הכלים, עובר בשנים האחרונות טרנספורמציה מהירה, כשאחוזי השימוש ברשת של ילדים וצעירים עולים ב600 אחוז כל שנה, וכשהספירה האחרונה מגלה לנו שיש בארה"ב יותר גולשי אינטרנט צעירים (מתחת לגיל 16) ממבוגרים, השימוש בפייסבוק הגיע לשיעור של 54.7% מאוכלוסיית ארה"ב בגילאי 12-17, אנחנו מגלים בעצמנו היפוך תפקידים מדאיג, במקום לפנות להורה להסבר, יבחר הגולש הצעיר ברוב המקרים בחיפוש...




מות המחבר, מות המבקר, לונג ליב ד`ה אוצר?

12/03/2009 10:48:53

כמובן, זה כבר הכי המאה שעברה לדבר על מות המחבר, אם כי תמיד נעים לחזור ולקרוא א הטקסטים ולהבין שבעצם כלום לא השתנה, להפך, בימים האלו המחבר עושה קולות של גוסס מתמיד, והאובייקטיביות היא בעצם המלצה, גם הסובייקטיביות, אם לא אכפת לכם.
מעבר לזה, היכולת של אנשים לקרוא טקסטים ולחוות חוויות רחוקות מהם הולכת ומתגברת, נדמה לכם שכבר חוויתם הכל, גם אם בפועל לא חוויתם דבר (לא ראית דבר בהירושימה, זוכרים?), מעבר לזה שהעול מצטופף והיכולת לראות הרבה יותר, לפרש הרבה יותר ועל כל דבר  - להגיב, עושה את מות המחבר רלוונטי מתמיד, מה שבארת טוען בעצם שהמבקר הוא שמחזיק בידו את החיות, אבל אויה, אולי גם פה יש בעיה.

במקביל לכל זה נופל גם בארת לבור שכרה בעצמו, הוא, כמבקר, כדוגל בדיאלוגיות, גם הוא כבר מת מזמן (ולא רק פיזית) המבקר מת גם הוא.
מתי לאחרונה נשאתם...



למה ויקידו (עדיין) לא חברה ל-VC? קצת על הצד השני

08/31/2009 18:44:11

 

בזמן שאנחנו מחפשים השקעה יצא לנו כבר כמה פעמים להסתובב במה שמכונה אצלנו "ארץ הוי-סיז" (VC




גן העדן האבוד (והעובד והלומד)

08/29/2009 15:09:45

יש פה איזה דיסקליימר לכל הנאמר, הרי אני משתמשת בפייסבוק מדי יום, כמו רובנו, אני מחזיקה את עצמי כדי לא לכתוב יותר מ2-3 טוויטים שיתפרסמו כסטטוסים, גם ככה הזמינות שלי נראית לי מפחידה, כמות הזמן שאנחנו מקדישים לממשקי החוץ שלנו כבר עלתה מזמן על הכמות שאנחנו מקדישים לאלו הפנימיים. מעבר לזה, פתאום נזכרתי כמה זמן לא חשבתי ודיברתי על דברים שהם לא קשורים-לעבודה-לא-קשורים-לעניינים-אישיים-לא-קשורים-לילדות, האם מחשבה נהייתה מותרות?




אשה, למטבח (חמושה באוזניות סקסיות)

08/08/2009 11:11:47

האתר המהמם הבא הובא לתשומת ליבי על ידי גל מור בטוויטר, אני מצהירה מראש ובדיסקליימר כי אין לי מושג מה ומי עומד מאחורי האתר (מלבד זה שהוא מסתעף/מועתק/יושב על התשתיות של האתר הזה http://www.hometheater.co.il/ ), ואצטער לגלות שירדתי על חברים באם הם מעורבים בזה, סוף דיסקליימר.

ובכן, מה יש לנו כאן? טכנולוגיה נשית (מה זה אומר?) או בעצם כפי שאנחנו רואים, טכנולוגיה רגילה (גברית? לקוחה מאתר האב?) אבל לנשים, יופי, מה זה?
כמו שאמר גל, חלק מה"פיתוחים לנשים" גורסים את חוק מספר אחד "צבע את זה בוורוד" כך זכינו לכמה מהדורות מעניינות של ניידים, מחשבים, אוזניות ושלל אבזרי אופנה, עד פה בסדר. (מצד שני, נראה שהופעל פה בדיוק הקונספט הזה, היו היה אתר טכנולוגיה וקולנוע ביתי, והוא נצבע בורוד)

שנית, ובזה אנחנו מתקשרים לפוסט הקודם, נשים הן כנראה נישה, וכשמחירי המכשירים יורדים, כדאי לכוון לנישה כדי לגרום להן לקנות, וזה מביא אותנו לסאבטקסט של...



נגעת, נסעת; על מסכי מגע ובין המצרים

07/28/2009 10:26:49

אני יודעת שאני לא כותבת פה מספיק, הבו חרפות וגידופים, אני מרגישה בימים אלו שכל טיפת אנרגיה נגזלת ממני וזורמת החוצה ללא הפסק, ולפיכך אני מנסה לחסום אותה בטקטיקות נלוזות כמו, ובכן, להוציא פחות אנרגיה.

ומצד שני, כתיבה לא אמורה לטעון אותי באנרגיה? פרדוקס עיתוני הנשים הגורס שעלייך להתחיל באי רצון, והרצון יגיע בד בבד עם העשייה, הפרדוקס הוא כמובן שזו שטות שוביניסטית מטונפת, אבל נכונה.

אז מתניעים, הרימו דגלים.

הימים ימי קיץ המה, מה שאומר שכל דבר שנעשה בחוץ (כמו עשרות אלפי הפגישות שלנו) הוא סיוט מארץ הסיוטים, באמת אין הרבה מה להגיד על זה, ובכל זאת אני מתלוננת על החום ללא הפסק, מגוחך למדי מעצם העןבדה שאין שום דבר שבעולם שמישהו יכול לעשות בעניין זה.

קראתי היום בבוקר את הכתבה הבאה שהזכירה לי מייד את הקראנץפד העתידי של



מתי מוכן זה מוכן, גרסת האנפלאגד

07/06/2009 08:49:28

הטור האחרון שלנו בווינט היה התנסות חדשה ומעניינת, בניגוד לטורים האחרונים הוא לא הוקדש לשפיכת חרפות על ראשנו (ולפנינים נדירות בין התגובות) אלא הפעם לראשונה הרגשתי שהתנהלו שם (ובמייל) דיונים אמיתיים, מעבר לזה, הרגשתי שלמדתי המון מהתגובות, ושהסטארטאפ השקוף משיג פה מטרה, חשיפת דילמה, דיון, למידה, יישום.

מכל הדיונים הרגשתי שמתחזקים אצלי כמה כיוונים ורציתי לחלוק אתכם קטעים נבחרים מהאימיילים (את התגובות אפשר לקרוא לבד, ואני חושבת שהן אכן מעניינות) ולחדד את הנקודות שנראות לי קריטיות

1. קו התפר בין ה"בחוץ" לפנים - מה זה אומר בעצם? זה אומר שלפעמים יאמרו לך אנשי הקוד (אנשי הדממה) שהטכנולוגיה היא לב הכל, שהקוד צריך להיות מושלם (ולפעמים זו טעות של חברות שרובן ככולן טכנולוגיות מבריקות, שהייחוד והיופי של הקוד מסנוורים את עיניהם אל מול בעיות UI וממשק)

ובכן, צריך לאזן בין החוץ לפנים, אבל לפעמים בשביל להוציא לבדיקה גרסא, חשוב *יותר* שזה יראה כמו שצריך, מאשר שיעבוד...



תדע כל אם וכל בת

06/30/2009 14:09:42

בימים האחרונים תמר משוטטת באווירה מהורהרת על פניה, מדי פעם היא עוצרת, מבצעת סחרור קל אך מדוייק ופוצחת בשירת "גן השקמים" עניין זה הוא מדאיג ביותר ודורש בירור, בדיקה מעמיקה העלתה שהגן מתכונן להצגת סוף השנה, כשכל אחד מהמשתתפים נדרש לזכור כמות טקסט שלא היתה מביישת את הבימה בימיה הגדולים, עניין מאה שנה לתל אביב תופס תאוצה,וחוק העזר העירוני הקובע שהגנים צריכים לעסוק בזה באובססיה (לא בדקתי באותיות הקטנות, אבל אני די בטוחה שהמילה "אובססיה" הוזכרה) מפתח חיים חדשים, כן זהו, כן זהו.

מעבר לגן השקמים, פיתחה תמר לאחרונה עוד מתודת שנות-החמישים מפתיעה - מקומה של האשה בבית, עם הילדים.




בYNET התנהג כYNET - י

06/19/2009 15:39:56

פה אני יכולה להגיד שבעיקר התהפכה לי הבטן, והמציאות הוכיחה שגם בצדק וגם לא.
למרות הכל ווינט הוא עדיין (אחרי כל השנים האלו שלא הייתי שם) הבית, אבל ממילא אני לא חזקה במיוחד בבתים.

בכל זאת, במאמר מוסגר אספר לכם, שהמקום שבו הבת שלכם צעדה את צעדיה הראשונים (ותמר הלכה בפעם הראשונה מהקיר במחלקת התמונות, אל תוך זרועותי המצפות) מקום כזה תמיד יהיה הבית.

מצד שני ווינט זה טוקבקים, וטוקבקים זה לא תמיד טוב, אם כי תמיד מעניין, מצד שלישי, אנחנו צריכים לרוץ קדימה, אנחנו צריכים חשיפה, כוח מחשבה מוגבר, אנחנו צריכים דעות ואנחנו צריכים להריץ את עצמנו, אז ווינט היא גם במה, מצד רביעי..  כמה צדדים לעזאזל צריך אדם.

וכן, היה לא פשוט להתמודד עם התגובות, חלקן לקחנו לתשומת לבנו, חלק מהתגובות היותר מעניינות הגיעו במייל, כמה ספאמרים, כמה פניות הזויות.
והאמת, אפשר היה להבין חלק מהקוראים שנחשפו בפעם הראשונה לרעיון בלי להבין מה הרעיון ממש, ולכן גם הרגישו חצי מרומים, למרות שאף סטארטאפ לא נולד עם מוצר ביד, והדברים האלו יקחו זמן.. ניסינו...