It´s not only profession זה לא רק מקצוע - תפוז אנשים

כבר כמה שבועות שהילדות משוררות רק שם אחד, הן חושבות עליו, חולמות עליו, מבקשות לשחק בו ללא הרף - הילדות התמכרו, בצער רב אני אומרת זאת. מדובר בעולם וירטואלי בסגנון (או שמא נאמר בהשראה ישירה ומאוד מוצלחת) של קלאב פינגווין, ובחודשיים שהילדות משחקות בו למדתי כמה שיעורים מאלפים ביותר על הדרך שבה ילדים מגיבים למוסכמות חברתיות, על הדרך שבה הם לומדים ומושפעים מעולם המבוגרים, על הדרך שבה ילדים מפתחים הבנות סביבתיות בהקשר של משחק מול דמויות אמיתיות ולא אמיתיות אחרות. ועל התפקיד שלנו כהורים במשוואה הזו..

(image)

1.      סכנה סכנה פעל

למרות שהכללים שם יפים וסדורים, מילים לא יפות מאותרות מייד ("אמא, למה אני לא יכולה לכתוב פרה"??) וההוראות חוזרות ומתרות בילדים לא לקבל הצעות מיצורים אחרים ולא למסור פרטים אישיים, עדיין -  ילדים בגיל הזה לא...

כל מי שעוסק בעיצוב ובניית אתרים ואפליקציות יודע עד כמה חשובים החיוויים (אגב, איך הייתם מתרגמים את זה? indications? feedbacks?) אפליקציה בלי חיווים ובלי פידבק היא סתומה ומסתורית, ועצובה. וכשאתה פונה לילדים יש להקפיד יותר מתמיד על חיווים נכונים ותגמולים פנימיים, ילדים הם לא מבוגרים קטנים, הם מאמינים ונותני אמון גם בממשקים שהם רואים, אחת החויות הכי עצובות שלי כהורה היתה היום שבו תמר רצה אלי בהתרגשות מהמחשב לספר לי שיש לי סיכוי לזכות ברבע מיליון דולר כי אני הגולש ה1000 באיזה אתר משחקים מתועב, ברגע הזה התמלאתי עצב ופחד - קשה לתאר את התחושה, האמון הזה שהיה לה במה שהיא ראתה במחשב שבר את ליבי.

ועם זאת הם הרבה יותר חכמים משנהוג לחשוב והם יודעים הרבה יותר ממה שרובנו חושבים.

יש להם ידיים קטנות שצריך לקחת אותן בחשבון, ותובנות אחרות לגבי העולם, במובן הזה לתכנן ממשק לילדים זו הרפתקה מופלאה ביותר, והיא לוקחת אותך למקומות אחרים ומרתקים במובנים המוצריים והפסיכולוגיים כאחד. כניסת האייפונים למינהם רק הכפילה את כמות הבעיות והרחיבה את...

הילד הוא נוכרי בארץ זרה, לא מבין את השפה, לא מכיר את כיווני הרחובות, לא מכיר את החוקים ואת המנהגים... נחוץ מדריך, שיענה בנימוס על שאלתו. כבוד לאי-ידיעתו... כבוד לכישלונות ולדמעות." ~ ילדות של כבוד,  - יאנוש קורצ'אק

בלבול השפות

איש חכם היה יאנוש קורצ'אק, אבל לפעמים דומה שהיום הילדים הם המדריכים, וההורים הם נכריים בארץ זרה, אני מדבר כמובן על האינטרנט, על ילדים באינטרנט, על ילדים והורים באינטרנט.

תפקידה המסורתי של ההורות כמתווכת את העולם לילד הצעיר ונטול ארגז הכלים, עובר בשנים האחרונות טרנספורמציה מהירה, כשאחוזי השימוש ברשת של ילדים וצעירים עולים ב600 אחוז כל שנה, וכשהספירה האחרונה מגלה לנו שיש בארה"ב יותר גולשי אינטרנט צעירים (מתחת לגיל 16) ממבוגרים, השימוש בפייסבוק הגיע לשיעור של 54.7% מאוכלוסיית ארה"ב בגילאי 12-17, אנחנו מגלים בעצמנו היפוך תפקידים מדאיג, במקום לפנות להורה להסבר, יבחר הגולש הצעיר ברוב המקרים בחיפוש...