Subscribe: ‫תגובות לפוסט: "Marketing Babylon"‬
http://www.marketingbabylon.co.il/comments/feed/
Preview: ‫תגובות לפוסט: "Marketing Babylon"‬

תגובות לפוסט: "Marketing Babylon"



תרבות רשת ישראלית ופרסומים שונים / מוסף עברי-ישראלי לבלוג באנגלית marketingbabylon.com



Last Build Date: Tue, 14 Oct 2014 05:16:05 +0000

 



תגובה לפוסט: "צורה, תוכן ואג'נדות שונות בבלוגים (וגם על וובסטר)" מאת "יהונתן קלינגר, עורך דין » הטרדה ברשת, סקירה תיאורטית ומעשית"

Tue, 14 Oct 2014 05:16:05 +0000

[…] [על תופעת הזנב הארוך בעברית ומדוע בישראל אין זנב ארוך, ודעתו המלומדת של אורי ברוכין] אלא קשורות איכשהוא לשפת הקודש; המחלוקות בישראל יתרחשו […]






תגובה לפוסט: "כשהמרק פוגש את הממשק (זהות מקוונת, סיכום ביניים, ב’)" מאת "ורד מוסנזון"

Mon, 23 Jul 2012 17:40:14 +0000

באופן לא מפתיע, מרתק ומרחיב דעת. אהבתי את השימוש בדימוי המראה. ״מראה מראה שעל הקיר, האם את מוכנה להמשיך לספר לי את הסיפורים שלי, לשקר לכולם, ואם אפשר- גם לי.״ אוהבת את הדרך שאתה בוחר מילים. אמשיך לעקוב בשקיקה. תודה









תגובה לפוסט: "כשהמרק פוגש את הממשק (זהות מקוונת, סיכום ביניים, ב’)" מאת "Xslf"

Mon, 23 Jul 2012 08:08:15 +0000

רק קפצתי להגיד שקראתי את כל שלושת החלקים ונהנתי, ואני מחכה לחלקים הבאים. אין לי משהו פרודקטיבי להגיד על עצם העניין, ולכן אשתוק מעבר לזה (אלא אם מישהו יכתוב משהו *שגוי לגמרי* ואז אהיה חייבת לקפוץ פנימה. http://xkcd.com/386/ )



תגובה לפוסט: "כשהמרק פוגש את הממשק (זהות מקוונת, סיכום ביניים, ב’)" מאת "אורי ב."

Sun, 22 Jul 2012 22:56:46 +0000

96 זה ההתחלה שלך. אני הייתי ברשת דרך ממשקי יוניקס ב-93-94 בערך. אוניברסיטה. אני חושב שגם המאזן של אז, וגם המאזן של היום - שניהם לא ברי קיימא. אנשים לא באמת ברחו מהאני ה"אמיתי" שלהם גם בימי הפורומים, גם לפני הווב. השקר שספרו לנו והשקר שמספרים לילדים של היום הוא אותו שקר. בגלל זה אני ואתה יכולנו לתקשר מלכתחילה. השליטה על החומרים שאנחנו עובדים איתם היא חלקית. את זה לא מספרים. אבל צריך לעבוד עם מה שיש. זה ברמה האישית. ברמת המערכת, לא יודע אם הדרך הטובה יותר תמצא בימי חיינו, אבל יש לי רעיון לגבי הכיוון המשך יבוא.



תגובה לפוסט: "כשהמרק פוגש את הממשק (זהות מקוונת, סיכום ביניים, ב’)" מאת "מר פ. לצן"

Sun, 22 Jul 2012 22:32:35 +0000

קראתי הכל יקירי הרבה ביטים עברו ברשת מאז שהתחלנו אי אז ב 96 הרבה פעמים אני שואל את עצמי מה השתנה? הדבר היחיד שבולט לי לעין הוא שהיכולת להמציא את עצמך אמנם קיימת, וכמו שאתה יודע אני ממציא את עצמי חליפות לבקרים מאז ועד היום, אבל הסיכוי שלך להתרחק מהאני העצמי והפרטי שלך הולך ואובד. עם זה כמובן יורדת מידת החופש שאתה יכול לקחת לעצמך (וגם פורום סמי האנרכיסטי נסגר) מתוך תחושת ביטחון ואתה הופך חשוף יותר ויותר. כמיזנתרופ השורד בקהילתו בעיקר כי טרם מצאתי פיתרון טוב יותר מהלב האורבני בו אני חי, למעט אי אז , וגם אז לא הייתי דמות חביבה ונעימה במיוחד, התהדקות הקהילה סביבך ברחבי הרשת יוצרת אצלי קלסרופוביה קלה. גם כאן הקהילה היא לא לרוחי. את העובדה שהרשת הופכת עם השנים לבבואת הקהיליה האנושית, ולא סתם בבואה, אלה כזאת המדגישה בעיקר את הרדוד השטוח והמידי, במקום להיות האלתר אגו האפשרי אני מוצא כעצובה. אוהב את כתיבתך לרוב גם קורא גם אם לא מגיב http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=712831



תגובה לפוסט: "כשהמרק פוגש את הממשק (זהות מקוונת, סיכום ביניים, ב’)" מאת "ח ל י"

Mon, 14 May 2012 18:25:20 +0000

רק אתה יודע כמה התלבטתי ופחדתי מפתיחת הבלוג אצלך, כמה חששתי מתשומת הלב, דווקא בגלל שידעתי - מאז ומתמיד, כמו גם מי שהכיר אותי - מה הפער בין החליגולדנברג לביני ונקרעתי בין הרצון להיות "אני" לבין הפחד ש"אתם" לא באמת מעונינים במה שפחות דומה לזאתי מהצילומים והסרטים. הצורך לא נבע ממחשבה, אינטרס או מהלך ממוחשב, הלוואי והיה אגב - זה לפוסט אחר - לכן הביטוי להמציא את עצמך מחדש לא רלוונטי לי. הרצון שלי היה אותנטי ורגשי, כמעט דחף, לכתוב ולהביע לא רק במגירות ובמחשב וזה אכן מה שאזרתי אומץ ועשיתי בסופו של דבר והדבר כלל אני חושבת מה שדברתי עליו בתגובה הקודמת, רצון גדול בהבעה ושיקוף עצמי לא פחות ואולי אפילו יותר משיקוף "ציבורי" חיצוני, והדבר הזה, הבלוג שלי, אכן שינה את חיי, הרבה, ורק לטובה, אבל אם נחזור למה שניסית לברר, יתכן שתשומת לב היא דבר שאני לוקחת מאז ומעולם כדבר מובן מאליו, והעובדה שיש אנשים המחפשים אותה מרגישה לפעמים תמוהה - שלא בצדק כמובן, בעיני.



תגובה לפוסט: "כשהמרק פוגש את הממשק (זהות מקוונת, סיכום ביניים, ב’)" מאת "אורי"

Thu, 03 May 2012 22:48:46 +0000

יעל: תודה תודה. חלי: תשומת לב היא רק אחד הזרמים הקרקעיים החזקים שמכניסים את המתח של חווית הזהות לתאוצה. אני מקווה שהצלחתי להראות שלא צריך להיות סלב-וואנאבי כדי שזה ישפיע עליך. בבלוגים רוחב היריעה הוא אכן אחר, וקצת תיארתי את זה. אנשים מסדרים לעצמם שיקוף בהרבה מצבים. אני מכיר בזה או שלא הייתי מדבר כל כך הרבה על מראות, אבל העניין שלי מעבר לזה הוא במה קורה לדינמיקות השיקוף האלה ברשת במצב הממשקי הנוכחי שלה והמצב התרבותי הנוכחי שלנו. וזה כבר יותר מסובך. כי, למשל, רק להגיד שיקוף לא מסביר למה אנשים בוחרים לעשות את זה בעיני זרים לא כותבים יומן פרטי אצלם במחשב (או במחברת), כמו שאני עדין עושה, למשל. גם זה שיקוף עצמי / התבוננות עצמית.מעבר לזה אני מסכים איתך לגמרי. זה נוח ומחמיא. בשולי התגובה למה שכתבת, ובלי שאחשד באד-הומינם, אני מקווה: אני חייב לציין שקצת קשה לקחת ברצינות את ביטול החשיבות של תשומת הלב כשהוא בא ממישהי שהיא "מקרה קצה" בעניין. רובנו לא עוברים את החיים שלנו עם כמויות תשומת הלב החברתית שזכית להן. וכן, אני יודע שזה לטוב ולרע. אבל מה לעשות שהחוויה של רב האנשים מתחילה ממקום שונה. מה שכן, נראה שגם כשאת התחלת לכתוב, היה אלמנט חזק של להמציא את עצמך מחדש. כלומר, לשלוט בזה שישימו אלייך לב, אבל תוכלי להצביע על צדדים בזהות שלך שלא שמו לב אליהם קודם. עבד מצויין, לא ככה? (-: