Subscribe: מולדבסקי ובניו - הבלוג של מחשבים nana10
http://israblog.nana.co.il/blog_rss.asp?blog=164873
Added By: Feedage Forager Feedage Grade A rated
Language: Hebrew
Tags:
אבל  או  אם  אני  את  הוא  היא  זה  יש  כדי  כך  כל  כמו  לא  מה  על  עם  של 
Rate this Feed
Rate this feedRate this feedRate this feedRate this feedRate this feed
Rate this feed 1 starRate this feed 2 starRate this feed 3 starRate this feed 4 starRate this feed 5 star

Comments (0)

Feed Details and Statistics Feed Statistics
Preview: מולדבסקי ובניו - הבלוג של מחשבים nana10

מולדבסקי ובניו - הבלוג של מחשבים nana10



מולדבסקי ובניו הוא הבלוג של עורכי וכתבי ערוץ המחשבים של nana10. תמצאו פה תכנים משלימים לאלו שעולים בערוץ, מחשבות טכנולוגיות, טיפים, המלצות על את



Copyright: Copyright 2017 מחשבים nana10. All Rights Reserved.
 



בקטע מחתרתי

Sat, 12 Oct 2013 13:28:00 +0200

האלו? יש פה מישהו? שנתיים ומשהו מאז שהבלוג עודכן בפעם האחרונה.

 

מסתבר שפרטי ההתחברות שלי טרם נחסמו, אפילו שאני כבר מזמן לא כותב ב-nana10. אז... מי מכם שכח להוציא את הבלוג מעדכוני ה-RSS, והמנוי שרד גם את היעלמות Google Reader? תגידו שלום (image)




אבן מס' 4

Sun, 11 Sep 2011 12:54:00 +0200

כשמכשיר כלשהו בבית מתקלקל והאחריות שלו כבר לא בתוקף, אני פותח אותו. מה כבר יש להפסיד? אם אצליח במקרה לתקן, מה טוב. אם לא, לפחות אדע איך הוא בנוי מבפנים. לכן, כשמכונת הכביסה הפסיקה, כפי שמכנים זאת בז'רגון המקצועי, "לקחת אבקה", הצטיידתי במברג משושה וניגשתי בלא דיחוי לעבודה.

 

שתי הערות, אפרופו. קודם כל, העצה הסטנדרטית במקרה כזה היא לסגור את ברז ההזנה ולבדוק את המקום בו הוא מתחבר למכונה. יש שם פילטר קטן שעלול להיסתם ולמנוע כניסה של מים בלחץ מספיק. זו לא היתה הבעיה כאן. דבר שני, למען השם, תיזהרו עם מכונות כביסה! גם כשהן מנותקות מהחשמל, יש בהן קבל גדול שעשוי להיות טעון ולחשמל לכם את הצורה אם תגעו איפה שלא צריך. לא, זה לא קרה לי, תודה ששאלתם.

 

בקיצור, כמו שאפשר לראות בתמונה, מתחת למכסה העליון התגלתה אבן גדולה. כן, אבן. זו הסיבה לכך שמכונות הכביסה כבדות כל-כך, ומטרתה לצמצם את הרעידות שנוצרות כאשר התוף מסתובב במהירות. ושם, על הבלוק המגושם הזה, נכתבה בגיר הספרה 4.

 


(image)

 

למה ספרה, ולמה דווקא 4? למראית עין, לפחות, לא מדובר כאן על יחידות משקל (גם לא Stone, כי זו לא מכונה מאנגליה). הסבר אפשרי אחד הוא שמישהו במפעל, שתפקידו לבחון את המכונות בפעם האחרונה לפני שסוגרים ואורזים אותן, "חותם" ככה על כל האבנים במשמרת שלו. אפשרות נוספת היא שהאבן היתה העליונה במארז או בערמה כלשהי, וכיתוב הגיר נועד במקור לזהות את המארז או הערמה. ואולי בכלל זה חלק מ"טבלת ייאוש" של עובד כלשהו, אי-שם בשרשרת הארוכה של הייצור? מה דעתכם?

 

ולסיום: פירקתי את החלק שבצד השמאלי הקרוב של המכונה, שאחראי על פיזור המים ושטיפת האבקה לתוך התוף. מבחינה מכנית, העסק פשוט עד כדי גיחוך. לא מצאתי שום בעיה מיוחדת, ולכן פשוט השריתי את כל העסק במים חמים עם מלח לימון, כדי לסלק את האבנית הארורה (החלק הזה, להזכירכם, הוא בשלב שלפני הקלגון והפתרונות-נגד-אבנית האחרים). אטימה בסיליקון, אזיקון חדש לחיבור הצינור שבין זה לבין התוף, והמכונה חזרה לקחת אבקה כמו גדולה.

 

4




גוגל מינוס ארבע

Fri, 29 Jul 2011 14:16:00 +0200

מאז שהכנתי את האייטם על המחשבון השקרן, הציקה לי השאלה איך הוא עושה את זה: איך הוא יודע לתת תמיד תשובה שגויה?האם מדובר בטריק חסר מעוף כמו הכפלת כל תוצאה בשתיים, או במשהו מחוכם יותר? אתרי הגאדג'טים שדיווחו עליו העתיקו כולם, כך נראה, מאותו קומוניקט ולא פירטו.

 

הנחת היסוד שלי היתה שאף אחד לא יטרח להמציא את הגלגל מחדש ולשנות את התכנון של הצ'יפ הסטנדרטי של המחשבונים, ולכן הפתרון בוודאי טמון אי-שם בדרך בין תוצאת החישוב למסך - לדוגמה, מעגל שבוחר אחת מהספרות שנשלחות למסך ומחליף אותה באחרת אקראית. אכול סקרנות, אבל לא מספיק בשביל להזמין אחד כזה, לחכות לו ולבדוק בעצמי, שלחתי מייל לאתר שמוכר אותו. שירות הלקוחות האדיב סיפק מיד תשובה: הוא מחסיר חמש מכל תוצאה.

 

חסר מעוף למדי, זה נכון, אך חביב מבחינה טכנית. לחצן במחשבון (ומקלדת, וסלולרי, ועוד) פועל באמצעות סגירת מעגל חשמלי מסוים ששולח, דרך שבב ביניים או חיווט פרטני, סימן קבוע אל השבב הראשי. במחשבון השקרן, אם כך, הגדירו בוודאי את מקש ה"שווה" כך שישלח שלושה סימנים ברצף: מינוס, חמש - ורק אז שווה. אם ההשערה הזו נכונה, עדיין אפשר לקבל תשובות נכונות בחישוב מתגלגל (כגון 1+1+1+1+1...).

 

שאלה מעניינת אחרת היא האם מדובר בתכנון מכוון, או במחשבון עם פגם באלקטרוניקה אשר יזם כלשהו החליט - במקום להשליך את כל הסדרה לפח - להפוך אותו לגימיק יקר עוד יותר מהמקור? (image)

 

 




האמת הלא-נוחה על טקס השבת קריסטלים לאדמה

Wed, 23 Feb 2011 10:44:00 +0200

מסתבר שקיים דבר כזה: אנשים הולכים וקוברים "קריסטלים" (גבישים מינרליים) באדמה, כדי להחזיר לאדמה אנרגיה, או לקבל ממנה אנרגיה, או כל הצדקה ניו-אייג'ית דומה שתקריצו מה**ת. אני לא מתכוון להטיל ביקורת, חלילה. הרי יש כל כך הרבה דברים ביקום שהמדע עדיין לא מבין, אז אולי באמת יש משהו בבולשיט המטומטם הזה.

 

מה שתפס את עיני במיוחד בכתבה שהופיעה בנושא, באחד העיתונים, היתה דווקא אנקדוטה בנוגע לטקס קבורה ספציפי, שבוצע באזור יערות הכרמל זמן קצר לפני השריפה. מסתבר, כך לפחות סיפרו, שלאחר האסון הנורא התגלה שדווקא השטח בו נטמנו הקריסטלים לא נפגע כלל. הדבר לא הוצג כהוכחה חותכת למשהו, חלילה (הוכחות הן ממילא עסק לאנשים רציונליים, לא לניו-אייג') רק כדבר-מה מעניין שאולי כדאי לחשוב עליו. ובכן חשבתי עליו, והמסקנה מחרידה למדי.

 

הבנתם? עוד לא? נניח שלילה אחד מגיע אדם זר וקובר משהו בחצר הבית שלכם, ויומיים לאחר מכן הבית עולה באש. לא תחשדו במשהו?

 

הקריסטלים הזדוניים האלה הם שגרמו לשריפה!

 

לא, אני לא באמת חושב שזו הסיבה, אבל ההיגיון שמאחוריה זהה להיגיון שמאחורי הטענה כאילו הקריסטלים שמרו על אותו אזור מפני השריפה. הדבר דומה לסיפורי הניסים האמוניים שצצים מדי פעם בתקשורת: מישהו קיבל קמע מאיזה באבא, וממש באותו יום בדרך הביתה האוטו שלו התהפך לתעלה - אבל הוא יצא ללא שריטה. מציגים זאת כאילו הקמע הגן עליו, אבל תחשבו על זה: אדם שמתהפך עם האוטו לתעלה - זה אדם עם מזל? מה יגידו כל הנהגים האחרים באותו כביש, שלא התהפכו לתעלה? וואו, כמה מזל היה להם!

 

השבת הקריסטלים לאדמה היא רעיון מבריק, לפחות מהבחינה הכלכלית. אתה מוכר את האבנים בבוקר לפראייריםאנשים רוחניים, קובר אותן אחרי הצהריים, חופר אותן החוצה בחשאי בלילה וחוזר חלילה. רק אל תבנו על השיטה הזו כתחליף למכבי האש.




ברוסיה הסובייטית, אתם צופים באח הגדול!

Sun, 13 Feb 2011 13:39:00 +0200

לא, זה לא פוסט על התוכנית. לא צופה (אין לי אפילו טלוויזיה בבית), לא מכיר ולא מעניין אותי. זה פוסט על המסרונים שאנשים שולחים, אם הבנתי נכון, כדי להשאיר או לסלק אנשים משם. 

 

לאחרונה נתקלתי, במגזין Scientific American (גילוי נאות: אני מתרגם משם למהדורה העברית), במאמר קצר על כך שבעתיד, החיים שלנו יהפכו למשחק מחשב: אנחנו נצבור נקודות עבור פעולות חיוביות, כגון מחזור אשפה או סידור החדר, ונזכה לפרסים וסטטוסים בהתאם (הקלה בארנונה, תואר "אלוף השכונה בהגיינה אישית לחודש פברואר 2011" וכדומה). יש כבר ניצנים של דברים כאלה בדמות אפליקציות לאייפון, שמזינים בהן את מטלות היומיום ומתקדמים, באמצעות מילויין, בקווסט כזה או אחר.

 

נכון שזה היה נפלא אם, כדי להצביע לאנשים בתוכניות ריאליטי, הצופים היו צריכים לבצע פעולות כמו עשר שכיבות סמיכה, או לומר בוקר טוב לאדם הראשון שהם פוגשים מחוץ לבית, או לא לעשן במשך יממה?

 

מצד שני, אם וכאשר יפותחו מנגנונים לטיפול במידע שכזה, די ברור לאן האינטרסים המסחריים ייקחו אותם. לא יעזור כלום, חבר'ה. זו השיטה שבעייתית.




על תפספסו!

Tue, 01 Feb 2011 01:02:00 +0200

כך, לבן על גבי ירוק, נכתב בעלון פרסומת של רשת סופרמרקטים ידועה, ואני נזכרתי בפואמה המיתולוגית משנת 1992, Eye Halve a Spelling Chequer. המחבר הביע את מחאתו נגד בודקי האיות האוטומטיים (ובעיקר נגד ההסתמכות העיוורת עליהם) בעזרת שיר שלם שהיה עובר בקלות בדיקת איות שכזו, אם כי כמעט כל המילים בו שגויות בהקשרן. הדרך הנכונה לקרוא את השיר היא פשוט לומר את המילים המוזרות בקול ובשטף, בלי להקפיד על הגייה מדויקת במאה אחוזים, ואז הצלילים מתחברים לכדי משהו הגיוני.

 

כדי להשלים את התמונה, הכנתי בזריזות גם מקבילה עברית:

 

עני מת אַל בודקי איות,
זה אח לה של דוור
הם בשבילי מוֹץ אִם הקול
מי פיל ועד אח בר.

עני כותבת עַם ישְמח
ורץ עלמה קשים
קיא בחול רגע המָךְ
שֵב
אימצה לי פיקשושים.

קב אדם דם הוא פֹּה עִם תַּךְ
יציג ת"ש ייבּוּשים
ועזה טקסט אִיֵם עוּץ לךְ
כַּרִי לאן עשׁים.

קמה טוב לי שעִם צי הוא
כְּלֵי תוך נע קול קח נוחים
וקולה שאר פֹּה מיץ אידי הוא
בעיה שלה אורחים.

 

ועכשיו תורכם.




צעד חד-צדדי

Mon, 03 Jan 2011 10:09:00 +0200

כשעוד עבדתי עם מחשב נייח, למסך שלי היו 1280x1024 פיקסלים. כשעברתי לנייד הצטמצמתי ל-800 לגובה, אבל זה היה נסלח כי בכל זאת, נייד. במחשב הנוכחי קיבלתי 1366 לרוחב, ולעומת זאת הגובה התכווץ ל-768. האמת? זה כבר מתחיל לעצבן. המסך רחב, אבל לא רחב מספיק בשביל שני יישומים, ואיזה מין עולם זה שבנאדם צריך לגלול למטה כדי לראות כמה זמן נשאר לסרטון ביוטיוב?

 

ואז, ברגע של הארה, הבנתי מה חייב להיעשות. להעביר את שורת המשימות הצדה. שתהיה אנכית. אחרי חמש-עשרה שנים של שורה אופקית למטה אפשר היה לחשוב שייסורי הגמילה יהיו קשים מנשוא, אבל הם לא: אחרי יומיים כבר הייתי רגיל לגמרי, ועשרים-שלושים הפיקסלים המסכנים שהרווחתי לא מגיעים לקרסולי התחושה שדפקתי את המערכת (מטאפורית, למזלי. וינדוס דווקא מסתדרת לא רע עם המהפך).

 

השלב הבא: להחליף בין הכפתור השמאלי לימני בעכבר?

 

האם יש עוד מישהו שם בחוץ שהזיז את שורת המשימות לצד?

 

[תיקון: המחשב הראשון ברשימה היה נייח, כמובן - בטעות נכתב קודם נייד]




הבדיחה המתבקשת של היום

Thu, 15 Jul 2010 13:31:00 +0200


(image)



גם הפעם לא אצפה במונדיאל

Fri, 11 Jun 2010 12:06:00 +0200

וזה לא רק מכיוון שאין לי טלוויזיה. כאשר כל הומלס עם פינה קבועה ברחוב מציע פתאום "חוויית צפיה ייחודית" על מסכי ענק עם "תפריט מונדיאל עשיר" (?!), נראה שצריך לפעול באופן אקטיבי כדי לא לראות את המשחקים.

העניין לכאורה פשוט: אני לא מצליח למצוא בצפיה בכדורגל שום דבר. גם בכדורסל, אגב, ובכל ספורט אחד שמצריך יותר מדקה עד שמגיעים להישג כלשהו. השאלה היא למה. בעבר נהגתי לצטט את המנטרה הידועה "מה זה כדורגל, רק אנשים שרצים אחרי כדור", אלא שאת אותו הדבר אפשר לטעון לגבי כל פעילות אנושית ("מה זה מוזיקה, רק כל מיני צלילים אחד אחרי השני"). אז מה אני מפספס?

התקשורת מנסה מדי פעם לרמוז בעדינות, למרות כל העדויות הברורות שבידי, שהסיבה היא שאינני סטרייט. זה כשלעצמו נראה לי מוזר, כי לפי האינטואיציה שלי, אם מישהו אמור להנות מתשעים דקות של צפיה בגברים שריריים ומיוזעים במכנסונים קצרים... אבל מה אני מבין.

התיאוריה שלי היא שמדובר בהתניות פסיכולגיות. ההתלהבות העדרית בשנות הנעורים, הפן החברתי של הצפיה (שלא לדבר על החיזוקים הפסיכולוגיים מהבירות ומהפיצוחים)... ואם כך, כנראה שפשוט לא עליתי על הרכבת הזו ברגע ה"נכון". נו מילא, בינתיים אקח איזה ספר טוב. תודיעו לי בסוף מי זכה ואיזה משחק מדהים זה היה, אני מבטיח לנסות לעשות פרצוף מתעניין.





מהעסקה נצלנית להעסקה ישירה- הצטרפו למאבק!

Tue, 08 Jun 2010 02:10:00 +0200

אימי חלמה ועדיין חולמת להיות שחקנית מפורסמת. כמו כל שחקנית טובה היא חיה בתוך עולמה וכל דבר שנזרק לחלל החדר שבו היא נמצאת יהפוך במהרה לשיחה עליה. אימי משחקת מדי פעם במתנ"ס השכונתי בהצגות תיאטרון בשפה המרוקאית ואף עשו עליה סרט בפסטיבל קולנוע דרום במסגרת סרטי סטודנטים. למרות כל זאת, אימי קמה כל בוקר בשעה 5:30 בבוקר כדי להספיק להסעה שתיקח אותה למכללת ספיר שבה היא עובדת בתור עובדת ניקיון. היא מנקה את כיתות התלמידים ואת משרדי המרצים. היא לא חלמה להיות עובדת ניקיון. אני לא חושב שיש אדם החולם על עבודה שכזו. סופות החיים והחלטות כאלו ואחרות גררו אותו לעבודות יזע עד שמצאה את מקומה במכללת ספיר בתור עובדת מכללה. כן. אימי עובדת מכללת ספיר, בדיוק כמו המרצה, המזכירה ואף נשיא האוניברסיטה. היא הייתה אחת מהעבודות האחרונות שהועסקו בהעסקה ישירה דרך המכללה ולא דרך גוף קבלני. זה מצחיק לומר אבל לאימי היה הרבה מזל. זו עבודה קשה להיות מנקה. אין צורך להכביר במילים על אופי העבודה אך אלו תמיד הדברים הקטנים שאתה לא שם לב אליהם שאתה מסתכל או מסיט מבט כאשר עובר מולך עובד יזע. לאימי היו לא מעט אלרגיות בידה בגלל חומרי הניקוי הזולים. בעיות גב כרוניות, צינון בחורף מקימה מוקדמת ועוד דברים קטנים. למרות הכול לאימי יש הרבה מזל. בשבוע הבא היא נוסעת לאיטליה. בעבודה של אימי יש ועד חזק, ועד כזה שהופך את העבודה החד גונית להרבה יותר קלה. כל שנה הם שולחים אותה לארץ אחרת. בזכות העבודה שלה היא חרשה את אירופה מטורקיה עד ספרד והשנה, הדובדבן שבקצפת. לא הרבה עובדות ניקיון יכולות להגיע היום לחו"ל ובוודאי שלא למדינה יקרה כ"כ כמו איטליה. אימי מתרגשת ומכינה את מזוודתה שבוע לפני ושואלות שאלות תם כמו מה אוכלים שם באיטליה ואיזו ערים יפות יש שם. מעבר לדובדבן, לאימי יש דבר שלאלפי עובדות אין כיום. אני לא מדבר רק על זכויות סוציאליות או משכורת המתחשבת בותק אלא אני מדבר על הדבר הבסיסי יותר שהוא היכולת להיות שייך. מרקס רצה לבטל את הניכור שאופי העבודה הקפיטליסטי יוצר ע"י מעבר מפעולות אינסטרומנטליות, קרי, פעולות שהן אמצעי לתכלית, כמו לעבוד בעבודה לא מהנה בשביל לייצר אמנות, למעבר לפעולות טבעיות כלומר פעולות שהן התכלית. אימי לא עובדת בעבודה מהנה ובוודאי לא טבעית. האופי הקפיטליסטי דורס אנשים תחת ההון הרב שזורם לאנשים מעטים מדי אך עם התגברות הקפיטליזם האדם כבר מזמן איבד את אנושיותו וכמו שאמרה נשיאת אוניברסיטת בן גוריון, פרופ' רבקה כרמי "אוניברסיטה אינה מעסיקה עובדים באמצעו[...]