Subscribe: ריברסינג - המסע הפנימי אל האור - תפוז בלוגים
http://www.tapuz.co.il/blog/rssBlog.asp?FolderName=rebirthing
Added By: Feedage Forager Feedage Grade B rated
Language: Hebrew
Tags:
אבל  או  אותי  אני  את  גם  דבר  היה  זה  יש  כל  כלי  לא  לי  מה  על  של  שלי 
Rate this Feed
Rate this feedRate this feedRate this feedRate this feedRate this feed
Rate this feed 1 starRate this feed 2 starRate this feed 3 starRate this feed 4 starRate this feed 5 star

Comments (1)

Feed Details and Statistics Feed Statistics
Preview: ריברסינג - המסע הפנימי אל האור - תפוז בלוגים

ריברסינג - המסע הפנימי אל האור - תפוז אנשים



הבלוג מתאר את המסע שלי לשינוי עצמי. כמה ארוכה היא הדרך, אני נופל וקם, נופל וקם.



Published: 12/04/2016 02:25:12

Last Build Date: 12/04/2016 02:25:12

Copyright: Copyright 2016 Tapuz All Rights Reserved.
 



אישור

04/18/2010 22:46:34

אישור

בטקס יום הזכרון
חיבקתי את הבן שלי.
כל כך חזק.
כל כך נמשך.

ולא הספיקו לי הדמעות על החולצה,
ותנועת עיניים עדינה כי הוא כבר לא רצה,

על הבמה חילל חלל ושר
על אין שלום באופק.

האצבעות שלי בצוארו -
חיפשתי את הדופק.




לזה

03/14/2008 17:18:20

ואין דבר אשר ידמה לזה
ואין ראשית
אין אחרית
בלי תום
 
ואין דבר אשר אכתוב על זה
ואין תבנית
אין דמות צורה
מאום

אותו כאב מצמית ומשתק
חייב תמיד לצחוק ולרתק
אין דרך אחרונה יש רק יגון
מלא בחרדות ודיכאון
 
 
 



בואו נעשה ילדים

03/14/2008 17:13:59

יד מכוונת מלמעלה
תשלח נציגים לשבעה.
 
תמונה שלו בגן
איזה יופי
באיזה שנה זה בין אילו מלחמות?
 
תמיד בין לבין.
 
מתחילה השנה
כולם נרשמים אבל לא ממהרים לשלוח
את הכסף עם הילדים
 
בכל מקרה הם ישלמו בסוף.
 
 



דו קיום

03/07/2008 11:06:10

כשיריתי בערבי לא הרגשתי כלום.
למה?
מה יש?
די נו,
קודם כל אין ערבים באינטרנט.
אני לא גזען!
די נו חלס.
מה?
חלס זה לא בערבית.
אני כן יגיד.
מה? אני לוקח את כל מה ששייך להם , אפילו מילים? אז את יודעת מה, שיזדיינו.
כן.
כן, אני שמח שיריתי בו.
לא, לא הייתה סיבה.
די נו, חלס.
מה יש לך איתם מה? לא מבין מה הסיפור שלך. יאללה תני גז.
מה?
יאללה זה ערבית גם? וואלה.
מה?
עכשיו הגזמת לגמרי. לכי לכי יא מג`נונה, לכי כבר.
 



בואו נעשה יוגה

03/07/2008 11:00:24

בואו נעשה יוגה.
נשק טען.
מעולה לריכוז, לשקט הנפשי חשוב.
למצב שכיבה עבור.
בואו נעשה יוגה.
רשאים אש. לכוון לפנים או מרכז הגוף.
הרי הרי יוגה.
לירות על מנת להרוג.
קרישננדה הרי יודה.
להרוג.
אום.
אום.
אום.
 
שקט.
 



אסטרטגיה

03/07/2008 10:53:57

אני כבר הבנתי שצריך לבוא כמו טרוריסט.
 
כל דבר אחר לא יעבוד, יכשל.
 
ככה אפשר להיכנס לסופר ולצאת בלי לעמוד בתור.
ככה אפשר לנהוג בתל אביב ולשרוד.
ככה אפשר לעבוד בשקט.
ככה אפשר ללמוד.
יש אפשרות.
 
ממחר, ממחר אני מתחיל לא לוותר יותר.
גמרנו עם השטויות שלכם.
נראה אותכם זזים.
נראה אותכם אומרים לי שאתם מאחורי בתור והולכים.
נראה אותכם מביטים בחוסר אמון כשהסכין תישלף
מתוך גופכם המזועזע
ואתם אף פעם לא חשבתם
לחכות בשקט או לבוא בזמן או לשלם מראש או לא לצפור או לא לחסום אותי בחניה של הנמל.



מילקומהבה גבה הריש.

03/07/2008 10:47:58

מילקומהבה גבה הריש.
 
בכל מקרה
לא תבינו
מה אני
רוצה.
 
לכן אני יכול לכתוב
 
מילקומהבה גבה הריש.
 
ושוב כי לא הבנתם:
 
מילקומהבה גבה הריש!
 
יופי לכם.
 
אז תלכו.



שיר לכל יום

03/07/2008 10:45:40

לכל יום יש צבע אדום.
לכל יום יד משלו.
כל רגל יבוא יומה.
היום הנעל שלי אדומה.
 
לכל יום יש תכניה.
לכל יום הייתה כוונה.
 
אין דבר
 
נפגש בהלוויה.
 
 



טיוטה

03/07/2008 10:38:43

אני מוטרד מדברים רבים דברים רבים מטרידים את שלותי עוכרים
את מנוחתי חוזרים על ראשי מסובבים דברים דברי נחמה בעיקר שטויות מדוברי דברים שמדברים איתי שמדברים אלי שמדברים עלי שומדבר מזה לא נוגע לי
באמת שלא.
 
אני הופך בדברים רבים שוב חופר בדברים בעומק רבדים קוראים אלי מלמטה למטה מלמטה למטה עולה ועולה והופך מדבר לדבר אחר לדבר שקר לדבר מרמה לדבר חלול אני כלי של קודש של חול של (אור)(חושך) גדול
 
אני אינני מתנער ולא מתעורר הולך ומתעור כושל וחוזר לדבר דברי סררה דברים של טומאה וסיטרא אחרא (ודברים של זימה)
 
כלי ריק כלי קיבול כלי מלא כלי אטום
כלי שבור מנותץ כלי עקום מרוצץ
כלי שקוף כלי בלי גוף
כלי עם דם ופרצוף
 
(כי) והוא מת. 



המילון השלם לדו"ח וינוגרד

02/01/2008 14:33:38

זהו, די, נמאס!

מאחר וכל כלי התקשורת מפספסים את העיקר ומתמקדים בכותרות הכי לא רלונטיות של הדו"ח, החלטתי לפרשן אותו לכל המעונין בצורה מעמיקה יותר.
שימו לב, זה לא נעים לקרוא ופחות נעים אפילו לחשוב מה המסקנות אומרות לגבי כל אחד ואחת מאיתנו.

בתור פתיח אתמקד באחד ממשפטי הפתיחה:
 "...נתגלו כשלים וליקויים חמורים ומורכבים ביותר,הקשורים לדרכי ההתנהלות ולתרבות של הצבא, ואף נובעים מן הקשר בין הצבא ובין החברה הישראלית....."
 
 
המשפט הזה מסכם עשרות מקומות אחרים בדו"ח, בהם נאמר במפורש שהתרבות האירגונית , דרך קבלת ההחלטות וחוסר מנהל תקין או חוסר מנהל בכלל, השפיעו יותר מכל על דרך ניהול המלחמה בממשלה, בצבא ובעורף. מודגש כאן גם הקשר לחברה הישראלית שצה"ל חלק ממנה.
 
מדוע זהו משפט מפתח חשוב?

הועדה אומרת כאן דבר חשוב ביותר: אנו ישראלים מדי. מנהיגינו בצבא, בממשלה ובראשות...



עגול

01/17/2008 23:53:42

לראות עגול.
כדאי מאוד לראות עגול!
לראות עגול זה את הכל. עונג רב בעונג רב מתערבבים יחדיו בעונג
רב.
עכשיו.
נקי. וטוב.
לראות עגול זה גם לחשוב: אולי,
אם אפרד קצת מעלי,
יוקל העומס
והכל
עגול.
 
אני יכול הכל לראות עגול.
 



2005 - הסיכום

01/17/2008 23:49:50

זאת לא הייתה עוד שנה. זו הייתה השנה שלי. השנה שחיכיתי לה כל החיים. השנה שבה נולדתי מחדש. השנה שאחריה הכל נראה לי ברור; אני רגוע. אני רגוע. אני רגוע. (מי שמכיר אותי לא יתפלא שחזרתי על זה 3 פעמים, כל החיים חיכיתי לומר את זה על עצמי).
 
זאת לא הייתה שנה שקרה בה מפץ גדול. התמורות היו אדירות אבל קרו בשקט בשקט. התהליך היה עצמתי אבל לא הרסני. ובכל זאת, יש המון התחלות חדשות , כמו שצריך להיות בשנה שבה נולדתי מחדש.
 
איזה כיף להיות מאושר! אני מאושר.



טיוטה מכתב לסבא

01/11/2008 08:55:13

אני זוכר שקנית לי במתנה קלטת של בנזין
היא הייתה הראשונה
אני זוכר ששברתי פסלון קטן מחרסינה שהיה תלוי על הדלת
(דלת לבנה בצבע טרוק)
ואתה לא צעקת
לא הרבצת לא רק הראית לי שזה נשבר
הראית לי שזה כואב לך
שזה מה שנשאר
(מחיים שלמים שנגמרים - לא ידעתי וכבר אז היה מאוחר)
באותו רגע לא קרה דבר.
 
 
 
רק אחרי שנים הכאב שלך עבר אלי
חודר וקר עמוק בעצמותי
אם אני שקט או גם צורח
את הכאב הזה לא יכול לנצח

רק בשקט לאמץ אל החזה
ואין דבר אשר ידמה לזה.
 



עצות לילדות מאושרת

01/09/2008 23:03:02

שלא יאמרו לך מה לחשוב הם שאומרים
שלא ילמדו אותך איך לדבר הם שמלמדים
שלא יכריחו אותך לחייך הם שמכריחים
שלא יכאיבו לך בקלות הם שמכאיבים
 
                                   אונסים
שלא ישברו אותך מהר הם ששוברים
                                  
                                   (דוקרים רוצחים...



זכרון

01/09/2008 23:00:46

הוא תמיד שידר שקט. שקט חזק מאוד, עליון. היה לו מבט מהפנט, כזה שתופס אותך מיד כשנוצר קשר עין ולא מרפה. אומרים שהעיניים הן ראי לנשמה – במקרה שלי,  המבט שלו היה תופס אותי ישר כאן, עמוק בפנים. לא משנה כמה כועס הייתי, זה היה מרגיע אותי מיד.

 

 בתור ילד, נמשכתי אליו כמו מגנט. לא משנה כמה צעקו עלי, כמה הרביצו לי, הכי קשה לפעמים היה המבט הזה, השקט הזה, שידע לנחם ולהרגיע, אבל גם להעמיד במקום...




בחזרה להתחלה

01/07/2008 22:56:46

למה הפסקתי לכתוב?

השאלה הזאת הגיעה במסר והטרידה אותי מאוד. זה קצת מצחיק, אבל עצם השאלה גורם לי עכשיו לכתוב. זה מדהים איך המוח שלנו מסנן את המציאות בשבילנו כל רגע ורגע, ונותן לנו להאמין במה שנוח לנו. עד שהמסר הזה הגיע אלי היום, חשבתי שיש לי בלוג בתפוז וקצת הזנחתי אותו. למען האמת, לא הייתי כאן כמעט חצי שנה, למרות שבתחושה שלי זה הרבה פחות!

במקום להבטיח להתמיד ועוד שאר קלישאות אני פשוט אנסה לכתוב. אוקיי, מאיפה בעצם להתחיל? מעכשיו. מה קורה עכשיו, זאת שאלה באמת מעניינת. בעצם חייבים להתחילח מההתחלה.

הבלוג הזה מתעד את המסע שלי לשיפור עצמי. אחרי שנים של חוסר מודעות בסוף הבנתי שיש לי בעיה, והחלטתי לטפל בה. יש לי התפרצויות זעם איומות, שבהן כל מי שקרוב אלי נפגע ולאט לאט מתרחק ממני. הפחד הזה גם הורס את הפוטנציאל של הרבה קשרים חברתיים קיימים, ושל  קשרים חדשים. יש לי מעט מאוד חברים, ואפילו לא חבר קרוב אחד. לפעמים הבדידיות הזאת הורגת אותי, יש רגעים שפשוט אין לי לאן ללכת ולמי לפנות.

מה שהכי חשוב הוא שהחלטתי...



בחזרה לדיכאון הקיומי

04/25/2007 21:19:48

הצורך לכתוב שוב תוקף אותי בבת אחת. אני חושב שאני כותב כדי לעשות סדר ברצף הסופי והלא ברור של מחשבות על עצמי ועל העולם שמציף אותי כבר שנים. אחרי כמה חדשים, חלקם און-אוף ולבסוף און-און פרוזאק, הגיעו המסקנות. זה לא קרה בבת אחת וזה לא ברור כמו בסרטים. אין כאן הארה רוחנית או רגע אחד שבו יש תובנה מופלאה. לאט לאט ישנה היכרות מחודשת עם עצמי ישן, שרוצה להתחדש ולא כל כך מצליח.
 
עדיין ישנם התקפי זעם ללא הסבר. אבל הם הולכים ומתחלפים בתחושה כבדה של דיכאון קיומי שמלווה אותי כבר יותר משנה. באמצע יש נקודות קטנות של אושר, שהולכות ומצטמצמות כי הכל נראה סתמי כשאתה בדכאון. עד שהבנתי שאני בדכאון הייתי כל כך שקוע בו, ואז זה דיכא אותי עוד יותר. ניסיתי לתלות את זה בעבודה או במחסור בזמן פנוי או באין-לי-חברים-אמיתיים ועוד בלה בלה, אבל זה לא בא משם.
 
ויש גם התקפים של רעידות לא רצוניות שבאות מהבטן. אני יכול להפסיק אותן אבל אם אני נותן לזה לצאת, אני מרגיש הקלה מסויימת. בכל יום יש כמה התקפים כאלה. אין להם קשר...



החופש לבחור - רשומה ראשונה על פרוזאק

11/15/2006 15:26:52

מה עושים כשקמים בוקר אחד ומגלים שאחרי שלושים ואחת שנים, חופש הבחירה שלי  הצטמצם לבחירה בין שני סוגי כדורים? האחד כדורים כדי לגמור עם הכל, כי אי אפשר יותר לשאת את המועקה בחזה שמתפרצת על הסביבה בהתקפי זעם כל כמה דקות או שעות או ימים בלי סיבה, והורסת לכולם את חווית החיים לצידי פשוטו כמשמעו,  והשני כדורים נגד דיכאון (פרוזאק) שמרסנים הכל הכל הכל, את ההתפרצויות והכעסים אבל גם התאבון והחשק המיני ?
 
מעבר לדילמה הבסיסית ולחששות (לא לדאוג בחרתי באופציה השניה), נשאר הצורך להודות שזה המקום אליו הגעתי. שנים של אשליה עצמית ועבודה עצמית ופסיכולוגיה ומה לא לא שינו הרבה. כיוונו קצת את הבסים והאפקטים אבל הווליום נשאר אותו דבר - גבוה מדי. להודות שבעצם יחסית לגיל שבו זה התחיל, לקח לי כל כך הרבה שנים להבין כמה הבעיה חמורה ולהגדיר אותה ולעשות איתה משהו.
להודות שאני לא אוהב את עצמי - כפי שאני משתקף אצל אחרים ואצל עצמי. את עצמי האמיתי, זה בלי הכדורים, זה שנעלם עכשיו לתוכי ומחכה לרגע בלי תשומת לבי המלאה כדי...



אילומינרה קם

11/01/2006 13:04:08

אילומינרה קם
מתוך ערימת האפר העשויה
שאריות של בית משכנתא אשה ילדים
 
אילומינרה קם
מתוך הרמץ החם החרוך של כבלי מחשב ושברי מסכים
ומאה וחמישים אלף מגה של אימליים וסיכומי ישיבות
 
אילומינרה קם
ביאוש גדול הביט סביב היה עירום ועריה
כל כך בודד הרגיש אפילו קרן הפנסיה הביטוח והמכונית הצמודה לא עזרה
 
אילומינרה קם
רועד מקור הבדידות הרטיבות של הדמעות מבפנים
הביט בראי המנופץ ולא ראה שם כל פנים
 
     אילומינרה לא נבהל הוא הרי התעורר כי איבד את עצמו
     ואפילו ציפה לראות פנים שאינם שלו
 
    ומול המוות שנשקף שם ברור נורא
    אילומינרה התלבש, שתה קפה והמשיך בשגרה.
    אילומינרה התלבש, שתה קפה והמשיך...



נאום פומבי בהפגנה וירטואלית- להפסיק את מלחמת החדלון עכשיו

08/10/2006 10:51:21

אני זוכר את הפגנת ה 400,000 במעורפל. אני יודע שהייתי בן 6, ואבא אמר שאנחנו כאן כדי שאני לא אצטרך להלחם בלבנון.
זה לא עזר.
20 שנה של שלטון ימין ושמאל, של ממשלות חדלון מדיני מתמשך בכל החזיתות, של שחיתות וטפשות ובזיון, לא עזרו וגם אני הכרתי את הליטני ואת הבופור. גם אני פרצתי וכבשתי והייתי חזק, וקברתי וניחמתי והייתי חזק.
 וזכרתי את כולם, ואני בא לכאן בשם כולם כדי לומר: המוות היה לשווא. הקורבנות קורבנות חינם. תמיד הייתה אלטרנטיבה. תמיד הייתה דרך מדינית לעשות שלום עם האויב, אכזרי ונבזה ונקלה עד כמה שהוא יכול להיות.
אבל הממשלות היו עסוקות. היו טיסות לאמריקה, להצטלם. היו מרכזי מפלגות, להשחית. היו מינויים למנות, היה שוחד לקבל. ואם לא כל הצפון במקלטים כמו עכשיו - לא היה צורך לעשות דבר. בטח שלא לדבר עם האויב. בטח שלא לשקול ולתכנן לטווח ארוך, של 20 או 30 שנה.
 הממשלות שלנו רואות 30 דקות קדימה, עד לראיון התקשורתי הבא, עד למרכז המפלגתי הבא, עד לחייל ההרוג הבא.  ובשם חברי שאינם כאן היום, ורבים אחרים כמוני...