Subscribe: The one who did´nt want to live - תפוז בלוגים
http://tapuz.co.il/blog/rssBlog.asp?FolderName=dontwantlive
Preview: The one who did´nt want to live - תפוז בלוגים

The one who did´nt want to live - תפוז אנשים



להיות בחיים זה מדכא. כאן מקרה אבוד מספרת על זה.



Published: 09/30/2016 01:49:10

Last Build Date: 09/30/2016 01:49:10

Copyright: Copyright 2016 Tapuz All Rights Reserved.
 



עברתי בלוג...

07/23/2008 22:33:45




זה מתחיל ביום ראשון

10/22/2007 17:07:40

ארבעה קורסי קיץ עשיתי הקיץ.
 
קורס כלים ליישום בלמידה אקדמית.
 
קורס מבוא למתמטיקה אקדמית.
 
קורס מבוא לפיזיקה אקדמית.
 
וקורס אנגלית מדעית.
 
אחד עברתי, אחד ביטלתי, באחד קיבלתי 75 (ואני מקווה שזה עובר...) ובאחד נכשלתי במועד א` ובמועד ב`.
 
נחשו איזו תוצאה מתאימה לאיזה קורס.
 
מחר יש "יום קליטה". ביום ראשון הקרוב מתחילה שנת הלימודים. היום התקשרתי לפסיכולוגית...



יומה הראשון של מקרה אבוד במכללה

07/08/2007 20:54:25

לא אהבתי את הנסיעה באוטובוס (ובנסיעה חזרה בטעות ירדתי בתחנה אחת לפני הנכונה),
לא אהבתי את השיעורים (מדובר בקורס קיץ "כלים ליישום בלמידה אקדמית"),
שנאתי את המשימות בשיעורים (בעיקר את המשימה בה חולקנו לזוגות והיינו צריכים לשאול שאלות אחד את השני. הבת זוג שלי שאלה אותי כמה שאלות, אני לא שאלתי כלום. אחרי זה כל אחד היה צריך לספר על מה שהוא גילה על השני, והיא אמרה שיש לי אח - למעשה אחות - ושלמדתי בביצפר בשם *שם סודי* - למעשה ב*שם סודי אחר*. לא תיקנתי, כי לפחות היא שאלה אותי שאלות בעוד ש
אני לא ולמי אכפת),
גיליתי שבקורס הזה צריך להגיש עבודות כדי לעבור (בתמימותי חשבתי שצריך יהיה רק לבוא לשיעורים),
חזרתי לעיסוקי משחר הימים (לצייר במחברת - למעשה בתיכון ציירתי בעיקר על השולחן, אבל אני לא חושבת שהמורים במכללה ירשו לי לעשות זאת).
 
- מקרה אבוד -



ציוניי

04/04/2007 11:06:40

המקצוע
יח` לימודהציון במיליםהציון במספרים
אנגלית5טוב84
תנ"ך2טוב מאוד88
הבעה עברית2טוב מאוד87
מחשבת ישראל1טוב מאוד90
ספרות2טוב מאוד86
מתמטיקה4טוב84
כימיה5טוב מאוד91
ביולוגיה5טוב מאוד85
היסטוריה2טוב79
אזרחות1טוב79


אלו הציוניים החיצוניים שלי בתעודת הבגרות.
קיבלתי את תעודת...



מופע חי בכיכובי

03/08/2007 09:38:54

(image)

הלכתי למרפאה לבריאות הנפש. היה שם איש מפחיד שעשה קולות מוזרים ונופף בידיים. רק ההמתנה הייתה מסריחה. אחרי חצי שעה המתנה מישהי אמרה לי להיכנס לחדר, בו לפני זמן לא מועט היו לי שתיים או שלוש פגישות עם פסיכיאטרית. הפעם בחדר לא הייתה פסיכיאטרית, היו חמש או שש נשים וגם הפסיכיאטרית. הן אמרו לי לדבר עם אישה מסוימת. אני שכנעתי אותן שאיני מוכנה לדבר כשהן כולן שם רק אחרי ששאלתי בכעס אם זה מופע חי. אז נשארו שתיים, בנוסף אליי. עוד פעם נשאלתי הרבה שאלות מעיקות. בסוף אמרו לי להמשיך לקחת ציפרלקס, שיתקשרו אליי ושהיה נעים לפגוש אותי.

זה קרה לפי כחודש, ועדיין לא התקשרו. זה בסדר מצידי כי איני רוצה לחזור לשם.

- מקרה אבוד -




רגישות...

12/29/2006 23:41:10

(image)

"אם שני אנשים שואלים אותך אם את מקבלת דמי נכות, אולי זה אומר שאת נראית נכה..." (מקרה אבוד, אירועים מהחיים, 29 בדצמבר 2006).


פגישה עם פסיכולוגית.
היא אומרת שאני צריכה לחשוב על סיבה לפטור משירות צבאי ולדבוק בה.
אני אומרת שכבר חשבתי על סיבה, תת משקל (באמת אמרתי את זה לכמה נציגי חברות כוח אדם בטלפון: "בזמנו הייתי בתת משקל". גם עודף משקל אמרתי פעם אחת).
"חה חה חה," היא צחקה. "את צריכה סיבה אמינה, את ממש לא נראית בתת משקל, חה חה."
"הייתי פעם בתת משקל," אמרתי בעלבון מה...
וזה פחות או יותר היה הדבר האחרון שאמרתי לה באותה פגישה. הסתגרתי...
היא שאלה: "מה את חושבת?", "מה קורה איתך?", "מה את חושבת?", וכן הלאה, מדי כמה דקות.
ואני הסתכלתי על דברים שונים בחדר ושתקתי...

הטיפול הפסיכולוגי כנראה לא עוזר לי.
הטיפול התרופתי כנראה לא עוזר לי.
שום דבר לא...



רוצה למות

11/25/2006 06:25:59

פעם הייתי כותבת כל יום
אפילו כמה פעמים
פעם הייתי מחברת שירים
חלקם יצאו די יפים
פעם הייתי קוראת הרבה
ספרים מכל מיני סוגים

זהו אין לי רעיונות להמשך.


עדכון:

אני עדיין מובטלת.
ביררתי לגבי קורסים ולא נראה לי שאני הולכת ללמוד אחד.
הייתי אצל פסיכיאטרית במוסד לבריאות הנפש.
בפגישה הראשונה היא אמרה שאין לה בעיה לתת לי אישור לשירות לאומי, אבל היא צריכה לברר אם הם נותנים כאלה אישורים.
בפגישה השנייה היא אמרה שקודם אני צריכה לעבור טסטים פסיכולוגיים ואחרי זה ייקבע אם ייתנו לי אישור לשירות לאומי ולגבי לקיחת תרופות.
עברתי חלק מהטסטים, ביום ראשון יש המשך.
הפסיכולוגית חושבת שאני לא מוכנה לשירות לאומי.
אני תוהה אם אם אעבור לרופא משפחה אחר, הרופא החדש ייתן לי אישור בריאות, הדרוש לשירות לאומי, ולא יאמר שהוא צריך אישור מפסיכיאטר/פסיכולוג, כמו הרופאה הנוכחית. לא בכל העמותות דורשים אישור מפסיכיאטר/פסיכולוג ממי שקיבל פטור על נפשי, בכל העמותות...



בפעם הבאה אסבול בשקט

11/09/2006 11:32:12

הבטן שלי התחילה לכאוב, ממש חזק.
שתיתי את מעט החלב שהיה במקרר. זה לא עזר.
התקשרתי לאמא שלי כמה פעמים כדי לספר על זה. היא לא הרימה את הפלאפון.
גם התפנות בשירותים לא עזרה.
אבא שלי חזר מהעבודה ויידעתי אותו בבעייתי.
הוא שאל אם אני רוצה ללכת לקופת חולים.
אמרתי שאיני מסוגלת.
הוא הזמין את מד"א.
כשכעבור עשרים דקות מד"א הגיעה, לא כאב לי יותר. שני אנשים הגיעו. שאלו אם אני רוצה לנסוע לבית חולים.
אמרתי שלא.
מדדו לי את לחץ הדם ואת הדופק, ואמרו שהם תקינים (האומנם דופק 80 זה תקין??).
שוב שאלו אם אני רוצה לנסוע לבית חולים, לעשות בדיקות.
שוב אמרתי שלא.
מילאו מסמך בעזרתו של אבא שלי.
"היא בצבא?"
"לא. היא השתחררה."
"לומדת?"
"לא. היא מחפשת עבודה." מי ביקש פירוט? מי??!?!
אמרו שזה יעלה שלוש מאוד שקלים, אבל אפשר להתקשר למישהו כדי שיתחשב במצב ויוריד את המחיר. אבא אמר לי לכתוב מכתב למישהו הזה.

בפעם הבאה  אסבול בשקט.

-מקרה...



עבר הרבה זמן מאז העדכון האחרון

10/27/2006 16:41:08

זה עדכון בתחום התעסוקה. אולי יבואו גם עדכונים בנושאים אחרים (מחשב, טיפול).

חזרו אליי עוד אנשים. זה הלך בערך ככה:

מישהו: הרבלייף
אני: ביי

אני: לא, אין לי ידע בתחום הביטוח
מישהו: ביי

מישהו: הרבלייף
אני: ביי

אני: לא
מישהו: צריך רכב. ביי

מישהו: הרבלייף
אני: ביי

אני: מנסה לדבר באנגלית
מישהו: (באנגלית) צריך אנגלית טובה. ביי.

ויש את שני המקרים יוצאי הדופן - בכך שלא הסתיימו בשיחה טלפונית:

הראשון:
התקשרו מ"אופיס דיפו" אמרו לבוא לראיון ב"חוצות המפרץ". אמרתי שאבוא....



בשוק העבודה

10/15/2006 10:03:26

מספר הצעות מועמדות למשרות (הצעתי דרך אינטרנט בעיקר): מספר גדול.

מספר תגובות להצעותיי: 5:

תגובה ראשונה: התקשר אליי מישהו שנשמע עסוק וממהר. הוא הזמין אותי לראיון. היה בכוונתי ללכת לראיון, עד ששלחתי SMS עם שאלות למספר שהאיש נתן לי, כדי שאשלח אליו SMS עם שם ומספר פלאפון ביום הראיון, ובתגובה הוא התקשר אליי ודיבר איתי בעוד יותר חוסר סבלנות והתברר לי שמדובר בעבודה בחברת "הרבלייף" (או בחברה ששמה רק נשמע דומה לזה, ובמקרה כזה אולי חבל שלא הלכתי) - חברה עם מוצרים להרזיה שעוסקת בשיווק רשתי. עוד על התגובה הראשונה: פה.

תגובה שנייה:
התקשרתי למישהו שהשאיר לי הודעה בפלאפון, אמרו שמחפשים אנשים למכירה פרונטלית או משהו. שאלו באיזה משרות אני מעוניינת. אמרתי שבמשרות כגון נציגת שירות לקוחות...



איזה מין טיפול

10/01/2006 11:39:22

יום שישי

הייתה לי פגישה ראשונה עם פסיכולוגית.
קיבלתי רשימת מטפלים שיכולתי לבחור מביניהם. בחרתי בפסיכולוגית קלינית חינוכית, שעובדת קרוב למקום מגוריי. הייתה רק עוד פסיכולוגית אחת ברשימה שהתאימה מבחינה גיאוגרפית.

אמרתי שאני צריכה אישור שאני יכולה לעשות שירות לאומי.
היא שאלה אותי שאלות ורשמה משהו על דף. אחרי כן היא אמרה ש:

לא תיתן לי אישור, כי אינה חושבת שאני יכולה לעשות שירות לאומי;

אני משדרת עצב ולא נראית חיה - וואלה אני גופה;
 
אני מנותקת - וזה רע, כי...?

צריך לעבוד קשה כדי להוציא ממני תשובות;

גם אם היא הייתה נותנת לי אישור, לא היו מקבלים אותי לעמותה;

גם אם יזמינו אותי לראיון עבודה - מה שלא סביר, כי אין שירות צבאי/שירות לאומי בקורות החיים שלי - לא יקבלו אותי, בגלל הדברים שצוינו קודם וכי ישאלו אותי למה לא שירתתי בצבא/עשיתי שירות לאומי ו"זה לא משהו שאני רוצה לשתף בו אנשים אחרים" ו"כי חושבים שאני...



חרא (זאת ברירת המחדל)

09/23/2006 23:57:37

יום שלישי

קיבלתי הפנייה אחת בלשכת התעסוקה, לתפקיד מזכירה ב"טיב טעם". הייתי צריכה לגשת למנהלת החנות, והתכוונתי לעשות זאת. ברם ביום חמישי - יום בוא התכוונתי ללכת לחנות - אימי אמרה שהתקשרה לשם יום קודם לכן ושאלה לגבי המשרה ואמרו לה שהמשרה תפוסה מזמן. לכן בסוף יכולתי להישאר בבית בשקט.

יום שלישי בשבוע שעבר

לא קיבלתי הפניות לעבודה. כי לא ביקשתי. לא ידעתי שצריך לבקש, חשבתי שאמורים לתת לי וזהו. אחותי אמרה לי, אחרי שכבר יצאנו מהלשכה, שאם רציתי לקבל הפניות היה עליי לבקש.

יום שישי בשבוע הבא

אלך לפגישה ראשונה עם פסיכולוגית.

יום שלישי בשבוע שעבר

הלכתי עם אחותי למקום בו הייתי מבקרת בקביעות, לו הייתי ממשיכה בתהליך התקבלות לפסיכיאטר מטעם קופת החולים שלי. אחותי לא אהבה איך שהאחות - איתה כנראה הייתי צריכה לדבר במהלך תהליך ההתקבלות - נראית. בעקבות זאת בהמשך היום אימי אמרה...



מי יקבל אותי??

09/12/2006 09:28:03

שבוע שעבר, יום ראשון

הלכתי, עם אחותי (שהרה בשנית, אגב) ללשכת התעסוקה.

הפקידה נתנה לי שלוש הפניות לעבודה:

נציגת שרות ומכירה עבור בזק בינלאומי
הייתי צריכה לבוא לראיון בלשכה למחרת היום. אבל למחרת היום הלכתי לעשות בדיקות דם ואחותי לא יכלה להסיעני ללשכה ואמרה שמקום העבודה הזה נמצא רחוק (אחר כך שאלתי את אבא והוא אמר שזה לא רחוק, והפקידה אמרה שיש הסעה...) ושבתפקיד הזה אצטרך להטריד אנשים בטלפון - להתקשר ולהציע לעשות מנוי. על כן לא באתי לראיון. עכשיו אני פוחדת שהפקידה תנזוף בי...

נציגי שרות לקוחות קו"ח
הייתי צריכה לשלוח לשם קורות חיים בפקס.

ו-טלרית בבנק
הייתי צריכה להתקשר לשם. התקשרתי, נתנו לי מספר פקס, אמרו לשלוח קורות חיים.

כתבתי קורות חיים. אימי פקססה אותן לקופת חולים, בנק ולמקום עבודה שהיחידה להכוונת חיילים משוחררים הציעה (חשבתי שאולי לפקס הם...



מובטלת

09/04/2006 10:07:06

"יש חיים, אין תקווה" (מקרה אבוד, הרגשות, 4 בספטמבר 2006).

משחזרתי הביתה ביררתי באינטרנט לגבי שירות לאומי ויצרתי קשר עם עמותת "שלומית".

שלחו לי מסמכים שעליי למלא ולשלוח חזרה. אמרו שאני צריכה לצרף מכתב מפסיכיאטר/פסיכולוג שאומר שאני מסוגלת לבצע את השירות ושכיוון שאני נרשמת בזמן הזה של השנה אולי יעבור הרבה זמן, למשל שנה, עד שימצאו לי מקום. 

במסמכים בחרתי כתחום התנדבות מועדף "עבודת משרד". אוכלוסייה מועדפת עדיין לא בחרתי. הבחירה היא בין ילדים, נוער וקשישים ושלושתן לא מוצאות חן בעיניי.

הלכתי עם אימי לרופאת המשפחה. כדי לקבל הפנייה לפסיכיאטר (אימי ביקשה אחת לעצמה, דרך אגב...) וכדי שתמלא לי דף שרופא משפחה צריך למלא. היא נתנה לי הפנייה. ההפנייה חצי מהודקת אבל אפשר לראות מה כתוב בה. אני אצטט את ה"תלונות", השגיאות כולן של הרופאה:

תלונות
חולה  ...



כדורים

08/23/2006 23:33:15

מבקו"ם נסענו לא לכרמיאל לביתי, כי אם לבאר שבע לביתם של קרובי משפחה, שם שהיתי גם בסוף השבוע של הטירונות, ואליו התפנו אימי, אחותי, בעלה והתינוקת שלהם (גם אבי נסע לשם אך חזר הביתה אחרי כמה ימים כדי לעבוד).

זה שאצטרך לחזור לשם הייתה אחת הסיבות העיקריות בגינן לא רציתי להשתחרר. הסיבות העיקריות האחרות הן שחשבתי שיועד לי תפקיד טוב ולא ידעתי מה אעשה במקום.

הקב"נית, בעזרת רופא דובר רוסית, דיווחה לאימי בטלפון שמשחררים אותי על נפשי. היא לא אמרה שזה בגלל מחשבות אובדניות, כי ביקשתי ממנה. ומצבי הנפשי היה בשפל השפלים. לכן לקחו אותי לפסיכיאטר, שאחר כך גילו לי בעצם היה רופא אלילים ארור (הייתה השערה שהשתלטו עליי רוחות רעות או משהו כזה...). ולעוד פסיכיאטר שרשם לי כדורים (ציפרלקס).

עם בליעת הכדורים עדיין סבלתי מזה שעליי לגור שם ולחלוק חדר עם אימי ולהיות בלי חפציי, עם דגש חזק על המחשב, מזה שנכנסים לי לחדר וגם מייבשים שם את השיער ועל ידי כך מחממים את החדר אף יותר ומיזוג אין בו, מזה שאחותי...



הוא לא רצה בי

08/19/2006 14:53:23

המפקדת האישית שלי שוחחה איתי. היא אמרה לי לספר לה כל מה שאני רוצה. אז שאלתי אותה: "לדעתך התאבדות זה פתרון?"
"לא..." היא ענתה.
"לדעתי כן," אמרתי.

בעקבות זאת, אחרי שהורדתי את המדים בלילה, נדרשתי ללבוש אותם חזרה כדי ללכת לראיון עם המ"מ (מפקד מחלקה?). הראיון שלו איתי היה ארוך...

ביום אחר הוא לקח אותי לרופאה. בעוד יום אחר מפקדת לקחה אותי לקב"נית.

השאלות חזרו על עצמן (המ"מ, אגב, שאל הרבה שאלות יותר מפעמיים. לדוגמה: "למה את רוצה להתאבד? על מה הבלוג שלך? רגע, לא הבנתי, למה בעצם את רוצה להתאבד? תני לי דוגמה למשהו שכתבת. את רוצה להתאבד כי...?"):

את יודעת למה את פה?

למה את רוצה למות?

רצית להתגייס?

ממה את פוחדת?

איפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים?

יש לך חברים? למה?

מה התחביבים שלך? מה את עושה באינטרנט?

איך היחסים שלך עם ההורים?

את שמחה שעלית לארץ?

מה את אוכלת במהלך היום?

הקב"נית אמרה שעליי ללכת...



חיי הצבא הקצרים שלי

08/02/2006 17:31:11

אני כותבת מספריה בבאר שבע (רחוק רחוק מביתי). אני שונאת את באר שבע.
תודה רבה לכל מי שהשקה לי את הבלוג. ותודה רבה מראש לכל מי שימשיך לעשות כן.
 
פרצתי בבכי כשהאצבע שלי נדקרה ונמחצה שוב ושוב על ידי חיילת סתומה במהלך שרשרת החיול, שכללה הרבה המתנה בעמידה ובדיקות בלתי נעימות.

אמרו לי שאהיה מנהלת רשת מחשוב. חשבתי שזה נשמע נחמד.

פרצתי בבכי גם כאשר לא הצלחתי למצוא את חדר הלימוד של המחלקה שלי אחרי השמירה (אני שמרתי).

התקיימתי בעיקר על לחם ויוגורט וזה לא היה נורא...

התקלחתי במקלחות משותפות חסרות וילונות ולא שטפתי את פי במי פה מחמת מחסור בזמן. זה כן היה נורא. (בהמשך השתמשתי במגבונים לחים במקום להתקלח ומצאתי זמן למי הפה).
דרך אגב, ספוג רטוב בתוך שקית מתחיל להסריח.

היה לי חבר במשך כמה ימים. הוא הלך איתי לכל מקום, אפילו למיטה ולשירותים...
אני מתכוונת לנשק. לא חיבבתי אותו.
חוץ מזה לא...



תשקו לי ת`בלוג...

07/15/2006 23:55:25

נכון אדם שמגדל צמחים מבקש ממישהו להשקות אותם כאשר הוא עומד להיעדר מביתו? אני מבקשת שתשקו לי את הבלוג. שבמשך הזמן בו אהיה בטירונות תיכנסו לבלוג שלי אחת ליום (לפחות...) ותלחצו על רענון 100-50 פעמים. ואם אתם כבר פה אולי גם תקראו כמה פוסטים שוב או לראשונה ותגיבו עליהם. ואם כבר, אז אולי גם תצביעו לסקר הבלוג - תבחרו בתשובה התחתונה, כן - עם כל הניקים שיש לכם ותפתחו חשבונות משתמש נוספים כדי שיהיו לכם הרבה. יהיה נחמד לראות רייטינג גבוה, תגובות והצבעות לתשובה התחתונה, אם וכאשר אשוב הביתה ולמחשבי...
אם יש מתנדבים אנא הרגישו חופשיים להתחיל כבר עכשיו ולא להפסיק עד להודעה חדשה...

עדכון מצב ביטחוני
היו פיגועים בעירי (כרמיאל). שמעתי את הפיצוצים, הרגשתי אותם, לו הייתי מביטה מבעד לחלוני הייתי רואה דברים רלוונטיים. הוריי שכנעו אותי לרדת איתם למקלט, ירדתי בעוד שמה שאני רוצה לעשות זה להתאבד ללא כאבים.
פעמיים ירדנו לשם. זה מקום מחורבן...



שלום

07/14/2006 14:40:12

יום חמישי

בוקר
אחותי התקשרה, אמרה לי לכתוב מכתב ללשכת הגיוס, ובו לכתוב שנכנסתי לחרדה בגלל המצב הביטחוני ופוחדת להתגייס, כדי לקבל פטור -

וזה אחרי שחלק מהציוד לטירונות כבר נקנה וחלק מהחלק נקנה יחד איתי. ביום רביעי נאלצתי, למורת רוחי, לצאת מהבית, פעמיים: לבגרות במועד ב` בשאלון ה` (בה שוב לא הצלחתי לפתור את השאלה בסדרות. השאלות בגיאומטריה היו קלות יותר וחושבני שהצלחתי לפתור אותן כמו שצריך) ולקניות עם אחותי (הבגרות הייתה יותר נעימה מזה), והיא אמרה לי עוד כמה פעמים שהטירונות לא תהיה כל כך נוראה, אפילו בלי להוסיף "אם רק תשתני", ושאולי היא אפילו תמצא חן בעיניי (אה הא, יותר מכאב שיניים היא תמצא חן בעיניי)...

אמרתי לה שאיני יודעת כלום על המצב הביטחוני. היא יידעה אותי: יש פיגועים וחיילים נחטפים. מסוכן להיות חיילת...

הסכמתי לכתוב את המכתב. אחרי הכול, אני באמת בחרדה - מהגיוס, וממה לא... ופיגועים וחטיפות בהחלט מחרידים...



הכול נשמע טוב יותר בחרוזים?

07/12/2006 17:56:12

יום שני

עשיתי מועד ב` בשאלון F
יותר על מנת לראות כיצד מתנהלים מועדי ב`
מאשר כדי לנסות לשפר את הציון
זה חסר סיכוי 
אחרי הבגרות מיהרתי להסתלק
לא ניגשתי לבית שימוש
זו הייתה טעות, בגינה נאלצתי לרוץ

יום שלישי

מישהו בבנייני עשה שיפוצים
הרעש היה משגע, במובן השלילי
כמעט ולא למדתי למועד ב` בשאלון ה`
שעמד להתקיים למחרת
למרות שזה היה עשוי להועיל קצת
בקופת חולים הארורה שלי אמרו
שלא עושים שם חיסונים שצריכים לצבא
את החסד הזה לא אדע

חוץ מזה, יום יום אני בוכה
ומאז תחילת השבוע מדממת
כי שרטתי את החניכיים, בעת אכילה

העונים נכונה יקבלו מסר יפה.

-מקרה אבוד-