Subscribe: מעגל חדש - תפוז בלוגים
http://www.tapuz.co.il/blog/rssBlog.asp?FolderName=newcycle
Added By: Feedage Forager Feedage Grade A rated
Language: Hebrew
Tags:
אותי  אחד  אני לא  אני  את  היא  היום  זה  כל  כמו  לא  לי  למה  על  של  שנתיים 
Rate this Feed
Rate this feedRate this feedRate this feedRate this feedRate this feed
Rate this feed 1 starRate this feed 2 starRate this feed 3 starRate this feed 4 starRate this feed 5 star

Comments (0)

Feed Details and Statistics Feed Statistics
Preview: מעגל חדש - תפוז בלוגים

מעגל חדש - תפוז אנשים



עכשיו אנחנו הורים לשתי בנות. קצת על החיים ובעיקר על התהליך שהתחלנו בעקבות ההחלטה לא להיות יותר במינוס והקריאה של הספר The Total Money Makeover מאת דייב



Published: 12/07/2016 00:20:35

Last Build Date: 12/07/2016 00:20:35

Copyright: Copyright 2016 Tapuz All Rights Reserved.
 



המסע נמשך

10/24/2007 10:47:52

הקומונה שאני מנהלת, גרמה לי להבין מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה.
לעזור למשפחות ואנשים אחרים למצוא את עצמם בסבך הכלכלי של חייהם, ולהתיר אותו.
ללמוד לנהל את הכסף שלהם נכון.
 
משפחה ישראלית ממוצעת מרוויחה 1,120,888 (מיליון ומאה ושבעים וששה אלף) שקלים בעשר שנים.
 
כן, אצל רובנו יעברו מעל מיליון שקלים בין הידיים במהלך 10 השנים הקרובות. מעל 100000 ש"ח כל שנה.
 
כל-כך הרבה כסף! לאן נעלם כל הכסף הזה? למה אנחנו לא מצליחים לשמור עליו? או לפחות על חלק ממנו?
 
לרובנו, 10 שנים מהיום יהיה מינוס בבנק, אולי אפילו גדול יותר ממה שהוא היום (כי הרי ידוע, שכגודל המשכורת, כן גודל האוברדרפט)
 
אז מה עושים?
התשובה טמונה בחינוך. חינוך של עצמנו לנהל את הכסף שלנו נכון. לנהל אותו במקום שהוא ינהל אותנו. כמו שאומר רוברט קיוסאקי, הכל מתחיל ונגמר בקופסא שמעל הצוואר, או כמו שאמא שלי היתה...



היום העצוב ביותר בשנה

03/07/2007 17:57:03

י"ט באדר (א)
27 בפברואר
יום פטירתו.
 
נתנאל נולד ונפטר ביום ראשון, מאז, כל שנה ביום האזכרה אני שמה לב שזהו לא יום ראשון. השנה האזכרה היתה ביום שלישי. מוזר.
 
מאז עבר שבוע ועוד יום אחד. המון מילים רצו לי בראש. הרבה דברים שרציתי להגיד על שנתיים בלעדיו.
 
אתחיל בלתאר את האזכרה עצמה, בשביל הזכרון.
הלכנו לבד לבית הקברות, בלי הבת הגדולה, אפילו בלי התינוקת. הדלקנו נר, עמדנו שנינו מול האבן והפרחים, בשקט, כמו אז.
קראנו את הטקסטים הקנוניים של עמנו (קדיש, אל מלא רחמים) וגם את בלוז ללויה של אודן ואת בגני נטעתיך של רחל, שהבית הראשון שלו חקוק באבן.
אחר-כך התיישבנו על הספסל והתחלנו לדבר. דיברנו כמו שהמון זמן לא דיברנו.
אני עדיין מפחדת שאם אדבר בקול על בני, אני אשבר לרסיסים אז האיש דיבר.
על הגעגוע שלנו ועל הכאב שלו, סיפר לי דברים שלא ידעתי ודברים שהספקתי לשכוח.
הוא בכה, אני לא.
אני לא...



היום הוא היה צריך להיות בן שנתיים

02/20/2007 10:04:43

20.2.2007. התזכורת ביומן מצפצפת, החלון נפתח. נתנאל שץ.
היום, אילו חיית, היינו חוגגים לך שנתיים.
 
במקום חיוכים, במקום מלמולים וחיבוקים
 
כל מה שנשאר זה פרחים וגעגוע, ואהבה שאין לאן להוליך...
 
היום יום הולדת...
ואנחנו לבד
היום לא אופים עוגה ומדליקים עליה נרות
את הנרות נדליק בחלקת הקבר הקטנה.
שניים.
אין נר שלישי לשנה הבאה.
 
היום לא מביאים מתנות
לא מקריאים ברכות
לא תולים בלונים,
לא מזמינים חברים
לא שרים שירים
 
פרחים קטנים נשתלים בעציץ
זר מונח באגרטל.
הורים עצובים יושבים על הספסל
ושותקים.
 
 
אני מתגעגעת אליך, ילד שלי, תינוק שלי. היום היינו צריכים לחגוג לך שנתיים. כבר לא תינוק. פעוט, הולך, מדבר, שר...
ואין, אין...



החלטתי למחוק את הרשומה

02/04/2007 10:08:13

כתבתי פה על חוויה בלתי נעימה בעליל, מתובלת באלימות שהפנה כלפי מתווך דירות.
רציתי להפנות את תשומת לב הציבור, למנוע מנשים נוספות לעבור חוויה דומה ובמקום זה קיבלתי מטר של תגובות אלימות.
למי ששכח - אלימות מילולית היא גרועה כמו אלימות פיזית.
אם תהיתם למה נרצחה הילדה תאיר ראדה, או כל אחד מהקורבנות בשבוע האחרון, זה כנראה בגלל רף הרגישות הנמוך כל-כך של החברה הישראלית לאלימות.
זה הגיע לזה שישנם אנשים מסויימים שחושבים שאם הם לא ישלפו סכין, אף אחד לא יקשיב להם.
עצוב.
 
הקש ששבר את גב הגמל היתה תגובה ממישהו שטען שהוא עו"ד ובחר להתבטא בגסות ובאלימות.
אם ככה עו"ד חושבים ומתנהגים - איזה סיכוי יש לאשה שבאה לחפש את הגנת בית המשפט? פתאום הבנתי למה כ"כ הרבה נשים מפחדות להגיש תלונה, מפחדות שלא יאמינו להן.
 
רציתי לפרט פה את העובדות לגבי נותן שרות שבעת כריתת חוזה : שיקר, הפעיל לחץ פיזי  (שכנראה שיותר מתאים להגדרה של "תקיפה" ולאו...



יומני יערה

01/18/2007 14:31:34

יערה בת חצי שנה ועוד חצי חודש. מרגש. לפעמים אני עדיין מרגישה כאילו לא אמא שלה. לפעמים כאילו מעולם לא הייתי אמא של מישהו אחר. הקשר שונה כ"כ מזה שהיה עם תאיר בגילה.
אחד הדברים המדהימים - היא קשורה אלי! היא רוצה אותי! אותי! כשהיא אצל מישהו אחר על הידיים היא בוכה ונרגעת כשאני לוקחת אותה. כשאני עוברת לידה ולא מרימה אותה, היא משמיעה קול מחאה. לתאיר לא היה אכפת!
זה ממיס אותי מבפנים.
ולא מובן לי לחלוטין. למה שמישהו ירצה אותי? גם לבעלי אני לא מאמינה עד היום...
משהו תקוע. אני לא אוהבת שרוצים אותי, זה מביך אותי, לא נוח לי. אני מנסה להבין למה - אולי כי אני לא מתה עלי? אוף, חשבתי שזה כבר השתנה. חזרתי שנות דור אחורה...
 
התפתחות
בגיל שישה וחצי חודשים היא עומדת על 6 כבר מעל חודש, עושה את זה ביעילות גוברת והולכת. מתנדנדת על הברכיים - קדימה ואחורה. לפני כמה ימים עשתה "צעד ראשון" ואני שהייתי עדה לו, כמעט התעלפתי במקום. ממש נעתקה נשמתי. זה היה נורא מרגש וכמובן לא חזר על עצמו...