Subscribe: אתה לוחש אפוף עשן - תפוז בלוגים
http://www.tapuz.co.il/blog/rssBlog.asp?FolderName=pip
Preview: אתה לוחש אפוף עשן - תפוז בלוגים

אתה לוחש אפוף עשן - תפוז אנשים



תודה.



Published: 10/01/2016 15:52:33

Last Build Date: 10/01/2016 15:52:33

Copyright: Copyright 2016 Tapuz All Rights Reserved.
 



יהודים טובים

07/21/2010 09:49:25

 

איך זה יכול להיות שבזמן שלוקח לי לעשות סרט קצר האחים כהן מצליחים להפיק פיצ'ר גאוני שנראה כאילו עבדו עליו עשור?
(ואפילו לא עוזר לי שגם שם המשפחה שלי הוא כהן)

הסינים עשו רימייק ל"רציחות פשוטות", הסרט הראשון של הכהנים, קוראים לו "סיפור איטריות פשוט". מצד שני, הכהנים עצמם עושים רימייק לסרט ישן של ג'ון ויין  True Grit. למרות ההתנגדות הברורה של כל אדם סביר לעניין הרימייקים, שני הסרטים האלה מעוררים בי סקרנות רבה. 
 

פרחים - סרט אהבה

07/08/2010 17:19:18


פרחים - סיפור אהבה

רומיאו ויוליה, אנטוני וקליאופטרה, מני וחזי.
סרט קצרצר שביימתי לפני שנה, זכה במקום השלישי בתחרות דקה דרום בפסטיבל דרום והעל הדרך החזיר את האמונה באהבה לכל ילדי בית ישראל.


 

ינתי פרהזי

06/23/2010 00:36:12




קולנוע אינדי וזקפה מדלדלת

06/15/2010 17:11:41

 

בתור חובב מושבע של הקולנוע האמריקני עצוב לי לראות לאיזה מצב הוא הדרדר בתקופה האחרונה, בין אינספור גיבורי על מיותרים מבליחות מדי פעם כמה קומדיות עלובות וסרטי אפוקליפסה שבלוניים. הדרמה מתה, המותחן מת, הקומדיה הרומנטית מתה, אפילו המדע הבדיוני הישן והטוב כפי שהכרנו אותו מת. הז'אנרים האלה מצטרפים לרשימה הארוכה של ז'אנרים מתים כמו המערבון, המיוזיקל, פילם נואר, סרטים שאפשר היום לפגוש רק בשיעורי היסטוריה של הקולנוע בשנה א'. אז מה נשאר? סרטים על פי משחקי וידאו ועיבודים מחודשים לסדרות טלוויזיה עתיקות

הוליווד תמיד אוהבת לשחק את הקלף המנצח עד שהיא שוחקת אותו עד דק, אז מתחיל שוב סבב של הזנה הדדית בין האולפנים לסרטי האינדי. זה קרה בשנות השבעים עם כל החבר'ה של שפילברג וקופולה. בשנות התשעים גל של במאים צעירים ונלהבים...




כשהזיעה מתערבבת עם הדם

06/11/2010 22:22:41

 



(image)

התכופפתי כיפוף רציני והצמדתי את האוזן לזין הצמוק והדביק שלי,
שמעתי חדשות בערבית וקצת גלגל"צ,
נמאס לי, אז סגרתי את המכנסיים והלכתי.

עתיד הוא אלבומו האחרון של גבריאל בלחסן, זרם תודעה אינסופי, בקצב זועם ורצחני, המון מילים, המון חיצים מורעלים, שיגעון ועונג, הנשגב...



על הזין שלי הפיקסיס

06/06/2010 11:50:47

גם ככה לא היה לי כסף לקנות כרטיס.
פסטיבל קולנוע דרום בא והלך. השנה היה קצת יותר חלש ביחס לשנים קודמות, בעיקר בגלל שהתוכניות הבינלאומית (פיליפיני וארמני) היו קצת חלשות. עניין של טעם כמובן, אבל בריליאנטה מנדוזה לא הרשים אותי בכלל, במאי בינוני לכל היותר, הציג סרטים מרושלים, נטולי נקודת מבט ומשעממים. הארמני, חצ'וטריאן, במאי של סרטי התבוננות חסרי דיאלוג, מתאימים בעיקר לחובבי הז'אנר הסובייטי ונשיונל ג'יאוגרפיק.
הישראלים לעמות זאת היו מצוינים: "המשוטט" של אבישי סיוון היה נהדר, סרט מדויק, מצולם נפלא ומרתק, גם "פעם הייתי" של אבי נשר היה מופת של קלאסיקה ישראלית, לאו דווקא במובן שהוא סרט איכותי, אלא שהוא נועד להיות להיט הקיץ וחגי ישראל בשנים הקרובות והרחוקות. גם סרטי הבוגרים היו מעולים, ראוי לשים לב בעיקר ל"חולה את נתן", שישודר מתישהו, במהרה בימינו, בערוץ 8.

בקרוב, פסטיבל הסטודנטים בת"א, אחריו פסטיבל ירושלים, יהיה שמייח.

שתי...



סמים קלים ובידור קל

05/08/2010 15:47:06

פעם ראיתי ראיון עם ג'ון לנון ופול מקרטני, איזור תקופת סרג'נט פפר, מקרטני בחליפה לבנה ולנון באיזה לבוש היפסטרי אחר. הם יושבים בחדר קטן, צפוף, ומולם עיתונאי בריטי, בלתי נראה, שתוקף אותם לגבי ההתקלות האחרונה שלהם עם החוק, בה נתגלו סמים  בבתיהם. כשהמראיין שואל אם הם לא מרגישים שבתור כוכבי נוער ומודלים לחיקוי יש להם אחריות מסוימת כלפי הקהל שלהם, האם הם לא חוששים שהעובדה שהם  משתמשים בסמים תעודד נערים ונערות לעשות כמותם? מקרטני, בלי להתבלבל או להתנצל, משיב כי הוא לא מסתובב ברחוב ומפרסם שהוא מעשן סמים, על הפרסום אחראים העיתונים. ואם העיתונאים כל-כך מודאגים מההשפעה הרעה של המידע הזה על הנוער הם לא היו צריכים לפרסם אותו מלכתחילה.
הצביעות המתחסדת של התקשורת יכולה להחשף רק מול בני אדם שמוכנים להיות טבעיים מולה.
 

(image)



פובידיליה ושבע דקות בגן עדן

02/28/2010 16:58:02

בזמן האחרון אפשר לראות הרבה סרטים ישראלים עצמאיים, או סמי-עצמאיים. יחד עם הפריחה המבורכת של הקולנוע הממסדי, זה שממומן על-ידי קרנות וזוכה בפסטיבלים, יש גם קולנוע קצת אחר, כנראה פחות "ישראלי" לפי הגדרת הקרנות. גם הסרטים האלה זוכים לפעמים בפסטיבלים, אבל לעיתים נדירות הם זוכים להפצה והקהל בד"כ אינו מודע לקיומם. אין ספק שגל הסרטים הנוכחי חייב רבות לטכנולוגיות ה-HD, על שלל הפורמטים וסוגי המצלמות. הוזלת עלויות הפקה מעודדות יוצרים צעירים להפיק לבד את סרטיהם, להגשים את החלום בלי לחכות שנים לתשובה מועדה כזאת או אחרת. אמנם זה לא נראה טוב כמו 35 מ"מ, אבל זה נראה מספיק טוב. וזה מה שחשוב.
פובידיליה ושבע דקות בגן עדן הם שני סרטים מאוד דומים ומאוד שונים, ואם כבר השוואות אז אפשר להכליל באותו ז'אנר גם  ימים קפואים . אלו הם סרטים דלי תקציב שמשתדלים מאוד להפוך את המגבלות שלהם לקונספט סגנוני. אלו סרטים שמאוד דומים לסרטים אחרים, לא תמיד אפשר לשים את האצבע על הסרט המדויק שממנו הם מושפעים, אבל מרחפת מעליהם התחושה שכבר ראינו...



אנשים מתים ומפלצת המסיבה

02/08/2010 01:59:08


(image)  
 
פיצ`חזדה מת.
 
 
לטעמי הצייר הכי טוב שאי פעם היה בארץ.

גם ג.ד. סלינג`ר מת. ובמקרה של סלינג`ר יש לי רגשות מעורבים, כמובן שלא רציתי שימות, אם כי מדי פעם התפלאתי להזכר שהוא בעצם חי. אבל לפחות עכשיו תפתר התעלומה: האם הוא המשיך לכתוב בלי לפרסם? אולי נגמר לו הסוס ונמאס לו מספרות. האם בכלל אפשר לעשות אומנות רצינית למגירה? הרי איזה מין בנאדם יכתוב רומנים ולא ירצה לפרסם אותם, ברמת התחביב זה עיסוק די...



פצצות! אקשן! קתרין ביגלו!

01/17/2010 18:15:46

כבר כמה חודשים יושב לי על המחשב הסרט החדש של קתרין ביגלו "The hurt locker". משהו בסרט לא עשה לי חשק לראות אותו, הסגנון המאוד ריאליסטי, מצלמת 16 מ"מ, שימוש נרחב בזום ולוק צהוב ודל. אך ככל שנקפו החודשים התחלתי לקרוא על הסרט הזה בכל מקום, הוא מועמד בערך לכל פרס אפשרי. ובכלל, קתרין ביגלו תמיד הייתה במאית שכיף מאוד לעקוב אחריה. הסגנון שלה לרוב מאוד נקי, מלוקק, הוליוודי, אבל בד"כ יש בו איזה ערך מוסך, התאהבות כלשהי בדמות או אסתטיקה מסוימת. בסרט הנוכחי ביגלו זונחת את הסגנון הרגיל ועוברת למין צילום דוגמה, הרבה כתף, הרבה תזוזה עצבנית של המצלמה, כנראה כדי להמחיש את הבלגן והבלבול של המלחמה. נו, זה הרי מסוג הדברים שבמאים עושים.

(image)
התחושה העיקרית שיצאתי איתה מהסרט היא שהוא מעצבן....



רק לילה אחד - לקראת עלות השחר

01/14/2010 13:36:28

יש אופוריה באוויר בתקופה של סיום עבודה על סרט. לא מדובר כאן בחדוות היצירה שמתלווה להולדתה של כל יצירת אומנות, זה שייך לתחום אחר, שכולל, בהמשך, גם האושר והחרדה שמתלווים לתהליך שבו היצירה פוגשת קהל. האופריה הראשונית של  היא קודם כל של הקלה. "זה עומד להגמר", העול הנוראי שרבץ על כתפי במשך חודשים, הלחץ האטומי, ההיסטריה, המחשבות הטורדניות החגות במעגלים אינסופיים, כל אלו עומדים להסתיים ושוב אפשר יהיה לנשום אוויר מלוא הריאות. שמחה זה משהו שבא אחר-כך.
 
 
זה היה אמור להיות סרט מאוד פשוט, סיפור על זוג חברים עם עבר רומנטי, היא עומדת לטוס לגרמניה עם אהבת חייה והוא בדרך לחתונה עם בחורה שהוא לא בטוח לגביה. הם יוצאים...



גבולות השליטה

01/06/2010 15:05:33

איש שחור לבוש בחליפה מהודרת, מטייל בספרד. הוא עושה לפעמים טאי-צ`י, שותה שני אספרסו בשני ספלים נפרדים, ומחליף בדיסקרטיות קופסאות גפרורים עם אנשים שרוצים לדבר איתו על משמעות החיים. לפעמים בחדר שלו  מחכה בחורה עירומה עם משקפיים. הוא לא שוכב איתה, היא לובשת מעיל גשם שקוף, כל יום הם הולכים לישון ביחד. הוא שונא טלפונים סלולריים, הם מרגיזים אותו. לפעמים, בשעות הפנאי, הוא יוצא לטייל במוזיאון, בכל פעם הוא מביט רק בציור אחד. מביט בריכוז ואז הולך. כל בנאדם שהוא פוגש שואל אותו את אותה שאלה "אתה לא מדבר ספרדית, נכון?" הוא מהנהן. הוא לא מדבר. הוא נוסע ברכבות.
זוהי פחות או יותר העלילה של סרטו החדש של ג`ים ג`רמוש. טריפ אוונגארדי שנפרש בקצב מדיטטיבי, מתרפק על רגעים קטנים כמו אכילת תפוח, בניינים מודרניסטיים ושיחות חידתיות. בסה"כ נראה כאילו ג`רמוש ניסה לעשות סרט של דויד לינץ`, רק בלי האפלה. למרות שהמסגרת הקלאסית של סרט ז`אנר, הבחור המסתורי הוא מרגל או רוצח שכיר, מעניקה לסרט סוג של מתח פלסטי לכל אורכו.
ג`רמוש מנסה לומר...



העתיד זה לא מה שהיה פעם

01/04/2010 12:42:07


 
(image)
היו כל - כך הרבה סיכומי עשור, מה לא סיכמו? ספרים, ספורט, מלחמות, פוליטיקה, שירים, סרטים. אגב, מאכל העשור שלי הוא קינואה, מדהים איך הקטניה הזאת (זה קטניה זה? השד יודע מה זה בדיוק)  בלי להיות טעימה בכלל, אפילו לא קצת, הצליחה להכנס לכל בית בישראל. הפסד שלנו, ניצחון של הקינואה. חסר עכשיו רק ציניקן שיעשה איזה סיכום לכל הסיכומים ויבחר מנצח. האמת היא שקצת התאכזבתי מהעשור הזה. לא נפלה שום מעצמה, לא היו מהפכות, המלחמות היו פחות מרגשות ומאוד קצרות, לא פרצה אף להקה חדשה מדהימה. אולי באמת רק אסון התאומים היה אירוע גלובלי בסדר גודל של נפילת הקומוניזם, אבל בכללי יש תחושה שהדברים הבאמת מעניינים כבר קרו. לא יקפצו פתאום ביטלס חדשים, לא נגיע שוב לירח, לא תהיה מלחמת עולם כוללת ולא ימציאו עוד דברים מטורפים לגמרי כמו חשמל, אנטיביוטיקה, מכונית...



זמן פציעות

12/31/2009 11:33:00

צפיתי עכשיו ב"NATION`S PRIDE", הסרט הקצר שביים אילי רות` עבור "ממזרים חסר כבוד", סרט התעמולה  שהיטלר מגיע לבכורתו. גם בסרט של טרנטינו כבר אפשר לראות שזה לא  חיקוי או פרודיה על סרטי תעמולה נאציים, אלא נראה כאילו רות` ניסה לדמיין איך היה נראה סרט תעמולה נאצי אילו טרנטינו היה מביים אותו. רות` לא מספיק טוב בשביל לחקות אף אחד, הוא עילג מדי. לכן הסרט נראה במקרה הטוב כמו קשקוש, או תרגיל שנה א` שהשקיעו בו המון כסף. האמת היא שהסרט ממש הגעיל אותי. הרגשתי מין התאהבות בכלום הזה של אלימות צורנית, אנשים עפים מחלונות באלף דרכים שונות, עוד הומאז` עלוב לפוטיומקין שאמור להיות שנון ברמה סטודנטיאלית, עיניים מתפוצצות והבעות פנים עזות. קיצר, אוסף של שטויות. למרות שבסה"כ מאוד נהנתי מ"ממזרים" והערכתי לטרנטינו רק גדלה, בכל זאת היה משהו מטריד בסרט, לא ממש ידעתי איך לאכול אותו או מה לחשוב עליו. כל הדמויות בסרט משעממות, וכולם חראות...



אנטיקרייסט סופרסטאר

09/14/2009 23:59:41

(image)

 

אישה=טבע=השטן, זו המשוואה אותה מנסה להוכיח פון טרייר בסרטו החדש "אנטיקרייסט". כבר חלפו כמה שעות מאז שצפיתי בסרט ועדיין נותר בי זעזוע. זו לא פעם ראשונה שסרט של פון טרייר מצליח לטלטל אותי, יש לו יכולת להפוך אנשים רגילים למין זומבים מהלכים. מדדה אלכסונית,  ממלמל משפטים קטועים, מנסה להבין מה לעזאזל חוויתי כאן, לרוב אני אפילו לא מצליח להבין אם נהנתי או לא.

אנטיקרייסט אינו דומה לשום סרט אחר של פון טרייר, ומצד שני ניתן כמובן לומר שהוא בדיוק סרט שרק הוא יכול היה לעשות. הפעם מדובר בסרט אימה, ואין ספק שהוא מעורר אימה רבה. זו גם דרמה אינטימית לשני שחקנים, שרלוט גינסבורג ווילאם...



"פרחים" בתל אביב

07/15/2009 02:43:29

זה קורה בטאצה ד`ורו, אחד העם 6 בנווה צדק, ראשון 19/7/09 (הקרוב) בשעה 21:00
במסגרת הקרנת מקבץ סרטי "דקה דרום".
 
 
בין היתר יוקרן גם "כשיהיה דומם", סרטו של דן סחר, הזוכה במקום השני.
 



הזמנות להקרנות

04/04/2009 04:17:18

יאללה בלגן!






"טרמפיסט", סרט קצר שביימתי, יופיע במסגרת פסטיבל הסרטים הקצרים Très Court 2009.

(image)

הפסטיבל אמנם צרפתי, אך הוא אוסף סרטים מכל מיני מדינות ומסתובב איתם בעולם. הקרנות בת"א יהיו בשבת ה-25/4/09

דיזינגוף סנטר (קומה ראשונה, הגלריה). הקרנה נוספת תהיה בסלונה.

כניסה חופשית, כולם מוזמנים!

 





(image)



הזמנה להקרנה

03/08/2009 12:05:18


   
(image)
 

הריני מתכבד להזמין בזאת את כל באי הבלוג ובני משפחותיהם להקרנה חגיגית בסינמטק ת"א, יום שישי ה-13/3/09, בשעה 16:30. שם תוכלו לשזוף את עינכם ב"ישימון" בכיכובם של הילה וידור,...




זיכרונות, ילדות, זיכרונות

10/18/2008 14:46:06

"נוסטלגיה היא אבק, מתיישבת על כל דבר, מטשטשת קווי מתאר, מעגלת פינות חדות ולבסוף הופכת לכרית רכה להניח עליה את הראש."


יוסף כהן, מתוך `מחשבות ביני לבין עצמי`.


 אם זה קליפים ישנים ביוטיוב, מסיבת סלואו בטעם של פעם, או סתם ריח של חורף, כל דבר שמזכיר איך זה היה להיות ילד, ולו לרגע אחד, מיד עושה לי טוב. זה ממכר. למרות שהתחושה הזו למעשה חולפת מהר, רצה דרך הגוף בשניה ומפוגגת, אני מנסה להאחז, לשחזר אותה, להחזיק אותה בשתי ידיים בכל הכוח עוד רגע אחד, רק עוד דקה של מתיקות.


עכשיו זה נכון שזכרונות זה דבר אישי, אבל נוסטלגיה יכולה גם להיות קולקטיבית: השיר שכולנו אהבנו, או לא אהבנו, מכנסיים שהיו...



פסטיבל סרטים

10/13/2008 16:42:01

א. בקרוב יפתח פסטיבל הסרטים בחיפה, אחד הפסטיבל הגדולים והחשובים בארץ. אני לא אהיה שם. אני לא יכול להרשות לעצמי. יש משהו מופרך, לא הוגן וטיפשי בכך שסרט בפסטיבל סרטים ישראלי עולה יותר מסרט בהקרנה רגילה בקולנוע. הרי כל מטרתו של פסטיבל קולנוע היא לאפשר לצופים חגיגה בה הם יוכלו לבלוס באופן מרתוני כמה שיותר סרטים. אך במחיר של כארבעים שקלים לכרטיס, חובב קולנוע נלהב שכמותי יאלץ לוותר על התענוג. רק פסטיבל דרום הינו יוצא מהכלל בכך שכל הקרנותיו הן חינם.
 
ב. בחיפה, במהלך הפסטיבל, תערך מחווה לקולנוע האמריקני של שנות השבעים. התקופה שהתחילה בבוני וקלייד ואיזי ריידר והסתיימה במלחמת הכוכבים. רוב הבמאים הנחשבים ביותר של הקולנוע צמחו בתקופה ההיא (סקורסיזה, קופולה, שפילברג, אלטמן), למעשה זהו תור הזהב של הבמאי האמריקני שסוף סוף הפך לאוטר במובן הצרפתי...